הכתב והקבלה · בראשית · פרק 22 · פסוק 13

והנה איל אחר. הנכון כפירוש רשב"ם ור"ע דמלת אחר פי' אח"כ, כמו ואחר באו משה ואהרן (שמות ה׳:א׳), וכן וסעדו לבכם אחר תעברו, והטעם כי נשא אברהם את עיניו וירא והנה איל, ואח"כ ראהו שהוא נאחז בסבך בקרניו, מזה התבונן שלא נזדמן שם רק להעלותו לעולה תחת בנו, כמו שהוציא בשפתיו אלהים יראה לו השה לעולה, ואלו לא היה כן כגון שראהו אסור או מותר לא היה מקריבו, שמא יש לו בעלים שהניחוהו שם, ולזה הטעים בעל הטעמים והנה איל בז"ק, אחר בז"ג. ולדעתי יראה כי מלת אחר פי' משונה (פעראֶנדערט) כלשון איש אחר שיורה על הזולת (איין אנדרער), והזולת בעצמו הוא השנוי. וכמ"ש מלאתך ודמעך לא תאחר. לא תשנה, וכמש"ש, והודיע במלת אחר, שהיה האיל משונה משאר האילים, וכמו שנזכר במדרש משנויי איל זה, בין מצד בריאותו בין בשאר עניניו:

תחת בנו. עיקר הוראת מלת תחת היא מטה במקום (אונטען) הפך מעל, תחת העץ. ומשמש על המטה במדרגת החשיבות, ואתה תרד מטה מטה, תכריע קמי תחתי, ויבוא מלת תחת להוראת מלת במקום ומחיר דבר אחר, (פיר, אנשטאטט) תחת הבל, ורוב שימושים בהוראה זו אין השני ממלא את הראשון בכל עניניו רק פחות מעט ממנו אם בכמות אם באיכות, עין תחת עין, שור תחת שור, שהדמים אינם ממלאים חסרון העין, וחסרון השור, כי רוצה אדם בקב שלו, והכהן אשר יעמוד תחתיו מבניו (צו ו') לולי שנאמר אחריו ואשר ימלא את ידו היה משמעותיה אף שאינו ממלא מקומו, כעיקר הוראת תחת על המטה והפחת, והודיע כאן תחת בנו, והיא מעלת אברהם שהצטער אותו צדיק על שלא עלה בידו להעלות את בנו, והוצרך למלאותו במה שלמטה ממנו במדרגה, וטעם תחת, מלוי מקום במקצת (ניעדריגען ערזאטץ), וקרוב לכוונה זו אמרו ברבה, אמר לפניו רבש"ע הוי רואה כאילו הקרבתי את בני יצחק תחלה, ואח"כ הקרבתי את האיל הזה תחתיו: