עד דרוש אחיך אותו. מלת אותו פי' אות וסימן, דהיינו שיתן אחיך סימנים באבדה, כך מצאתי בשם רדב"ז בשם מדרש רשב"י. והכי איתא במכדרשב"י (ס"פ חקת ד' קפ"ד) עד דרוש אחיך אותו בתרי ווי"ן אות ממש, דבעי לפרשה ההוא אות דההוא אבדה, ע"ש. וכ"כ בעל הטורים שידרוש האות שלו, שיתן לו סימן בו, וזהו שדרשו רז"ל דרשהו אם הוא רמאי אם לאו, מאי לאו בסימנים שעלי'; ולזה מטים דברי הרלב"ג ועי' מה שהאריך הרא"ם בזה. והכי הוא פירושא דקרא, למאי דמסקינן (ב"מ כ"ז) סימנים דאוריי'; אמנם משנוי ניקוד מלת דרוש כאן, שבשאר מקומות הדלי"ת קמוצה כדרך המקור, כמו דרש דרש משה, דרש ידרשנו ה"א, וכאן הדלי"ת שואית ע"ד הזרות, כמו עת ספוד ועת רקוד, ודומה לניקוד הצווי, לכן מצאו רבותינו מקום לדרשו ע"ד כוונה שני', כאלו בא הצווי אל מוצא האבדה לדרוש את אחיו בעל האבדה אם הוא רמאי, שלא יתנהו לידו עד שיביא עדים שהוא שלו, ואין זה דרשה גמורה אלא אסמכתא:
קריאה במקור
הכתב והקבלה · דברים · פרק 22 · פסוק 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- HaKtav VeHaKabbalah, Frankfurt 1880
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002009558
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1d360d833eab48758df23419c3d82c5543efe93f7b6a6de53ff26f74bc48ba7e