הכתב והקבלה · שמות · פרק 12 · פסוק 6

לכם למשמרת. לשון בקור, שטעון בקור ממום ד' ימים קודם שחיטה (רש"י ממכילתא ופסחים צ"ו) ואין משמרת כאן כשמירת הפקדון שלא יאבד ויגנוב שלא יברח וכדומה (פערוואהרונג) אבל היא שמירת ההשגחה שלא יקולקל הדבר (בעאָבאכטונג) כמו ושמור נפשך מאד, איש מרעהו השמרו, שמירת הנזק. וכן כאן שמירת ההשגחה על הכבש והבטה בו עם החפוש והבדיקה שלא ימצא בו אחד ממומין החמשים המזיקים והפוסלים אותו לקרבן. ודע דאיתא במכילתא והיה לכם למשמרת להוציא פסח דורות שפסח מצרים מקחו מבעשור ופסח דורות מקחו כל שבעה. וכזה הלשון אמרו למעלה על בעשור לחדש הזה להוציא פס"ד, שפסח מצרים מקחו מבעשור ופס"ד מקחו כל זמן. מפשטות דבריהם יראה דממעט פסח דורות מתרתי, מבעשור לחדש הזה ממעטין פס"ד שא"צ מקחו מבעשור, ומן והיה לכם למשמרת ממעטין פס"ד שאין צריכין בו בקור ד' ימים, דהא עיקר קרא דוהיה לכם למשמרת הוא להורות דבעי בקור ד' ימים, א"כ מיעוטא דלכם ממעט פס"ד מבקור, דהא מני' קרא משתעי, ואף דלשון המכילתא כאן על לכם למשמרת הוא בעצמו הלשון שאמרה על בעשור לחדש, מ"מ תרי קראי לחד ילפותא לא אתו, וע"כ לשון מקחו כאן הוא על הבקור, כי עיקר טעם מקחו מבעשור הוא כדי שיהיה לו ד' ימים לבקרו ממומין, וכן לשון רש"י (מנחות מ"ט ב' ד"ה שמירה) פסח מבקר ד' ימים דמקחו מבעשור ושחיטתו בי"ד, וכן לשון הרמב"ם (בפי' למשנה דערכין פ"ב) צריך שיהיה מוכן קודם שחיטתו ד' ימים ולמדנו זה מפסח מצרים שהיתה משיכתו מבעשור ושחיטתו בי"ד. הנה הוציאו בקור המומין ממקחו בעשור, כי זה הוא ההתחלה אל השמירה והבקור המתמשך ד' ימים. ולפי"ז גם מאמר ר' מתי' ב"ח שאמר במכילתא אקרא דילן והיה לכם למשמרת, מפני מה הקדים לקיחתו של פסח לשחיטתו ד' ימים וכו' שאין נוטלין שכר אלא ע"י מעשה (ערש"י כאן) הוא נתינת טעם למה שהצריכו מקחו מבעשור כדי לבקרו ד' ימים, לפי שהיו ערום וערי' ממצות צוה עליהם עסק הלקיחה והבקור ויהיה להם בזה זכות להגאל. הנה לפי המבואר בזה בכוונת המכילתא, אין פסח דורות צריך לא מקחו מבעשור ולא בקור ד' ימים. וזהו לדעתי טעם הרמב"ם שהשמיט בחבורו דין בקור בפסח. הן אמת דלפרש"י ותוס' (פסחים צ"ו) פסח דורות צריך בקור, מדכתיב ועבדת וגו' שכל פסחי דורות הוקשו לפ"מ להצריכם בקור. אמנם מדהשמיט הרמב"ם דין בקור בפסח, נ"ל לפרש סוגי' התלמוד בדרך המסכים לדעתו ולדברי המכילתא, וזה, תחלה אמרי', מבעשור לחדש הזה ויקחו זה מקחו מבעשור ואין פס"ד מקחו מבעשור, כלומר שאין פס"ד צריך מקחו מבעשור כדי להיות לו ד' ימים לביקור (כי ממקחו בעשור ממעטי' גם הבקור, כלשון רש"י והרמב"ם הנ"ל) וכיון שלפס"ד א"צ לבקור גם הלקיחה מבעשור א"צ. ומקשי' אלא מעתה והיה לכם למשמרת וגו' לחדש הזה ה"נ זה טעון בקור ד' ימים ואין אחר טעון בקור, כלומר אחרי דאמרי' דמלת הזה שבעשור ממעט פס"ד מלקיחה ומבקור, א"כ ע"כ גם הזה דלמשמרת אתי למעוטי דבר, ונהי שאין למעט ממנו דבר לפס"ד דכבר נתמעט מהזה דבעשור, ע"כ אתי למעט ענין הבקור בקרבן אחר, להורות דדוקא בפסח מצרים צריך בקור ולא בשום קרבן דעלמא, א"כ אמאי אמרי' דתמיד צריך בקור ד' ימים. ומשני שאני התם דכתיב תשמרו, וגלי לן קרא שאין למעטו מהזה דלמשמרת. וקמקשי תלמודא, ופסח דורות נמי הכתיב ועבדת וגו', כלומר מדחזינן אע"ג דגלי לן קרא שיהו פסחי דורות כפסחי מצרים, מ"מ ממעטי' לי' מייתורא דהזה שבעשור שא"צ לקיחה ובקור, א"כ גם תמיד אף דכתיב בי' תשמרו מ"מ נימא כיון דהזה דלמשמרת מיותר וע"כ למעוטי אתי' ממעטין התמיד מבקור. ומשני אלא ההוא הזה למעוטי פסח שני דכוותי', כלומר אין הזה דלמשמרת ממעט תמיד שהוא דבר שאינו מענין פסח, אבל אתי למעוטי פסח שני, והך פסח שני דקאמר הכא אינו הנעשה לטמאים בי"ד אייר, דלזה א"צ קרא למעוטי, כי אם פסח ראשון א"צ בקור כש"כ פסח שני, אבל פסח שני דקאמר הכא הוא פסח השני לפסח מצרים, פסח הנעשה במדבר, שעליו אה"כ (פ' בהעלותך ויעשו בנ"י את הפסח במועדו, וכיון דפסח זה השני הנעשה במדבר יוצאי מצרים היו עושים אותו, הם שעשו פסח ראשון במצרים, והיינו יכולים לומר נהי דפסח דורות אין צריך בקור, מ"מ פסח זה השני שבמדבר צריך בקור, דוהיה לכם למשמרת לכם ליוצאי מצרים נאמר, והם מחוייבים בכל הדברים, שאין זה פסח דורות, ונחייבינהו לבקור בפסח שהם בעצמם יעשוהו במדבר, ע"ז בא המיעוט דהזה דלמשמרת, להורות דמשמרת הבקור א"צ כ"א לפסח הנעשה במצרים, אבל לפסח השני שבמדבר, אף שהם יוצאי מצרים, מ"מ א"צ בקור. וקרוב בעיני שהרמב"ם כלל זה בלשונו הטהור, שכתב (סוף ה' ק"פ) כלל זה שנאמר במצרים שילקח הפסח מבעשור וגו' אין אותן הדברים נוהגות לדורות ולא נעשו אלא בפסח מצרים בלבד. אחר שאמר תחלה שאינם נוהגות לדורות, מה בא להוסיף ולא נעשו אלא בפ"מ בלבד, אבל בא להורות על הפסח השני שבמדבר שאין זה פסח דורות אף דיוצאי מצרים עשוהו מ"מ אין אותן הדברים נוהגות בהם לפי שאינו בארץ מצרים (וראיתי להרב במרכבת המשנה שפירש ג"כ סוגי' דפסחים לפ"ד הרמב"ם בדרך נוטה מרש"י ותוס', ופירש פסח שני הוא פסח דורות ולשון שני לאו דוקא ע"ש והוא דחוק) הנה דברי התלמוד והמכילתא עולים בסגנון אחד וא"צ לשבש המכילתא כדעת המפרש למכילתא בבירור המדות בשם הגר"א שמוחק כל מאמר המכילתא, וכן א"צ לדברי הרא"ם שכתב דדברי ר' מתי' במכילתא הוא שלא במקומו וראוי להיות בפסוק בעשור לחדש, ובזה אתי נמי שפיר דלא קחשיב במתני' (פסחים צ"ה) דמה בין פסח ראשון לשני, בקור דצריך לרש"י ותוספות בראשון ולא בשני, וא"צ לומר דתנא ושייר כמ"ש התוס' שם, דבאמת גם לתלמודא דילן אף פסח ראשון א"צ בקור:

למשמרת. כן יאמר בדבר קדוש ונכבד, הניחו לכם למשמרת, והנח אותו למשמרת, אמנם בדבר חול יאמר והיה האוכל לפקדון, או את הפקדון (רל"ש):