הכתב והקבלה · שמות · פרק 12 · פסוק 4

מהיות משה. שאין יכולים לאכלו רש"י, וכ"כ הראב"ע מאכילת השה. אמנם לשון מהיות משה אינו מיושב כ"כ. ונ"ל לדעתם לפרש מלת מהיות ענין התועלת והנאה כמלת הוה, מה הוה לאדם (קהלת ב׳:כ״ב) דתרגומו מה הנאה אית לגבר. וכן והגדול דובר הות נפשו (מיכה ז׳:ג׳) פירשוהו ג"כ תועלת נפשו (עמ"ש מזה בפ' עקב והיית חרם כמהו), ותועלת השה והנאתו הוא כאן האכילה. ובזה יתיישב ג"כ על לשון המקרא דרשתם (פסחים צ') מהיות משה החייהו משה, שאם אין לו ממנה אחר עמו על פסחו ומעות שבידו חולין. כי יש לפרש מ"ם מהיות מ"ם הסבה, ופי' מהיות משה מסבת הנאת השה (דעס פאָם לאממע צו געוויננענדען פאָרטהיילס וועגען), והמכוון במקרא לפי"ז, אם אנשי הבית רוצים למעט ולצמצם אכילתם מן הפסח לבלי אכלו כלו לבדם, כדי להוציא להם תועלת והנאה אחרת מן השה, דהיינו לקחת מעות מאיש אחר להמנות עמהם באכילת הפסח:

במכסת נפשות. אין מכסה לשון ספירה כ"א לשון ערך (אים פערהאֶלטניסס), ר"ל שיעריך את השה לפי מספר האוכלים שבביתו ובית שכנו, שיהיה כמות הבשר נערכה לכמות אכילת האוכלים שבשני הבתים, לפי מה שיכול כל אחד לאכול אם רב אם מעט (רש"פ). במכסת נפשות, מלמד שאין הפסח נאכל אלא למנוייו (פסחים ס"א) למנוייו פירושו לאותן אנשים העומדים מוכן ומזומן ליקח חלק ממנו לאכילה (גענוססטהיילנעהמער) כי בלשון מנוי נכללו גם הוראות, הזמנה חלק ואכילה, הזמנה כמו וימן ה' דג גדול. חלק כמו והיה לך למנה (תצוה כ"ט כ"ו) תרגומו לחולק. ורוב לשון מנה על חלקי אכילה, כמו ולחנה יתן מנה אחת (שמואל א א׳:ה׳) וכדומה הרבה. וכן מכסת ענינו חלק כמו ה' מנת חלקי וכוסי (תהילים ט״ז:ה׳) כמ"ש הראב"ע. ויש בו גם לשון אכילה, כמו הכוסס את החטה, אכסוהו שערי (כתובות ע"ז) כלומר האכילוהו. וכן תכסו, תקחו לכם חלק בו (זאָללט אייך בעטהייליגען) ואם נפרשהו לשון מספר וחשבון (אנצאהל) לא ידעתי לכוין בו היטב את הנכלל בענין מנויים דפסח: