הכתב והקבלה · ויקרא · פרק 16 · פסוק 23

ובא אהרן אאה"מ. בת"כ ובתלמוד יומא (ע"א), אמרו ובא אהרן אאה"מ למה הוא בא ? להוציא את הכף והמחתה, שכל הפ' כולה נאמרה על הסדר חוץ מפסוק זה, כי גמירא לן הל"מ דחמש טבילות ועשרה קדושין טובל כה"ג ומקדש בו ביום, ואי אמרת כסדרן לא משכחת לה אלא ג' טבילות וששה קדושין, ע"כ. ולא יעלה על דעתך שרבותינו עוקרים את המקרא ממקומו ומושיבין אותו במקום אחר (כמו שנראה לכאורה מלשון רש"י שכתב שם בפירושו שמשבשין סדרא דקרא, וכן כאן כתב: שאין זה מקומו של מקרא זה ע"ש), כי חלילה לנו להפך את דברי אלהים חיים, אבל ילמדונו בזה לפרש לשון המקרא בדרך שיובן ממנו המאוחר למוקדם והמוקדם למאוחר וזה. אם נפרש הפעלים הבאים במקרא שלאח"ז ורחץ, ולבש, ויצא, ועשה, וכפר, כל הפעלים האלה אם נפרש כפעלים צוויים, כדין אות וי"ו המחובר לעבר שמהפכו לעתיד, א"כ יהיה מעשה עולתו ועולת העם הבאים במקרא שאח"ז מאוחר למקרא שלפניו, ותהי' פשיטת בגדי הבד להניח שם ולגנזם קדם אליו, כיון שאין צורך בהם עוד, ובמה יכנס אח"כ לפני ולפנים ולהוציא את הכף והמחתה, ויחסרו לן טבילות וקדושין, אבל למדונו רבותינו בזה לפרש כל הפעלים במקרא שלאח"ז לעבר המוקדם, והוי"ו אינו להפך אלא כוי"ו החבור, כמו אתה קצפת ונחטא (ישעיה ס"ד) שפי' שם הר"ש ב"מ הוי"ו מורה על זמן שכבר עבר קודם הפעל אשר לפניו, ר"ל וכבר חטאנו, וכן וירם תולעים ויבאש ר"ל וכבר באש, וכן ויבקעו המים כבר נבקעו כי הרוח שם את הים לחרבה אחר שנבקעו המים, וכן גבר ימות ויחלש (איוב י"ד) פי' כבר חלש כי קודם שימות יחלש ויחלה, וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת (שמיני ט') פי' הראב"ע וירד כבר ירד מעשות כי לאחר שירד מעשות הקרבנות נשא ידיו אל העם ויברכם, ככה נפרש כל הפעלים במקרא שלאח"ז, אחר שרחץ ולבש, אחר שיצא ועשה את עולתו, אחר שכיפר בעדו, ויהיה טעם ובא אהרן אאה"מ ופשט וגו' והניחם שם אחר שרחץ וכפר וגו' (אהרן קאממע וכו' נאכדעם ער זיך געבאדעט), כי אחר הקרבתו אילו ואיל העם בא להוציא את הכף והמחתה, ובזה יתקיימו חמש טבילות ועשרה קדושין דגמירא לן, אמנם אימורי פר ושעיר המדובר מהם (פ' כ"ה), ואת חלב החטאת יקטיר, שאמר יקטיר בלשון עתיד, באמת היו קרבים אחר הוצאת כף ומחתה, ומפשטות לשון המקרא מוכיח כדעת התוס' והרא"ש שלא הוקדם להוצאת כף ומחתה רק הקרבת אילו ואיל העם, וחולקים על רש"י שמקדימין לפניו גם עבודות אחרות, וכמ"ש גם כאן בפירושו לסדר המקראות לפי העבודות כך הוא, ושלח את השעיר, ורחץ, ויצא, ואת חלב וכל הפרשה עד ואח"כ יבוא אל המחנה ואח"כ בא אהרן, ע"ש, והאמת יורה דרכו. (ולפי"ז מה שדרשו רבותינו ממלת והניחם שם על גניזת ובגדים, היא דרשה צדדית לא לבאר לשון המקרא, כי לפי עיקר המכוון בקרא מלת והניחם שם, הי' אשר הניחם שם ומוסב על כף ומחתה), ולפי הכלל שהדרשה תדרוש ואין המקרא יוצא מידי פשוטו, י"ל דגם רבותינו יודו דעיקר המכוון במקרא זה כפשטי', והוא שיבא כה"ג למקום המיוחד לפשוט את בגדי הבד לגנזם שם ולטבול ולקדש וללבוש את בגדי הזהב, כמו שאמר אחריו ורחץ ללבש ועשה וגו' והמקום המיוחד אל פשיטת בגדי לבן וגניזתם שם, הי' בעזרת ישראל, ומסתמא וקרוב ללשכת הפרוה אשר על גגה היתה בית הטבילה לכה"ג ביוה"כ, והיא היתה קדש ונתקדשה בקדושת העזרה כמ"ש התו' (יומא ל"א) ד"ה או דלמא (ערמב"ם הלכות בית הבחירה ספ"ה) וכבר מצאנו שמהדביר ולהיכל ולהלן עד החיל נקרא פתח אוה"מ או חצר אוה"ה (ערש"י שמות כ"ט ל"ב), וכבר קרא את העזרה בשם קדש הקדשים, כמו בקדש הקדשים תאכלנו (קרח י"ח יו"ד), ואחרי שלמדונו רבותינו שאחר שהגיע השעיר למדבר יצא כה"ג לקרות בתורה בעזרת נשים, הנה על יציאתו מעזרת נשים ליכנס למקום המיוחד שבעזרת ישראל אל הפשיטה והרחיצה אמר קרא. ובא אהרן אאה"מ ופשט ורחץ וגו'. (ומ"ש התוס' (יומא ל"ב ד"ה ואי) למה נאמר ובא אהרן וגו' א"כ לימא, משום דכתיב ובא אהרן, ש"מ שלא על הסדר נאמר, ע"ש אינו מובן כלל), ואל יקשה לנו א"כ יחסר לנו קדוש וטבילה ללבישת בגדי לבן להוצאת כף ומחתה, כי באמת דבגדי לבן להוצאת כף ומחתה אם כה"ג אין רוצה ליקח מן הצבור הרשות בידו לעשותם משלו, כמ"ש הרא"ש בסדר עבודת יה"כ, והוא מגמ' דיומא (ל"ה ע"ב) דאמרי' שם אחר שכלתה שם עבודת צבור כהן שעשתה לו אמו כתונת לובשה ועובד בה עבודת יחיד, ופירש"י עבודת יחיד היא הוצאת כף ומחתה שאינה צריכה לצבור אלא שמוטלת עליו לפנות את המקום לפיכך קורא לה עבודת יחיד, ע"ש, וכיון שאינה אלא עבודת יחיד ואינו צריך דוקא בבגדי לבן שלבש מקדם לעבודת פנים, לכן לא הזכירה קרא, ומדוייק היטב לשון המקרא. ופשט את בגדי הבד אשר לבש בבואו אל הקדש, כי רק על בגדי הבד שעבד בהם עבודות צבור והיו צריכים דוקא להיות משל צבור, על אלה הקפיד קרא להניחם ולגנזם שם בקדש, אמנם לבישת בגדי לבן להוצאת כף ומחתה שאינה אלא עבודת יחיד, והיה ברשות כה"ג לעשותם משלו, מזה לא דברה התורה כלל, והשאירה לנו ע"פ, במה דגמירא לן הל"מ דצריכים ה' טבילות ועשרה קדושין. ונרויח בזה להבין דברי רבותינו אשר בהשקפה ראשונה הם תמוהים מאד, כי בת"כ רפ"ו אמרו. ובא אהרן אאה"מ, כל הפרשה כולה אמורה על הסדר חוץ מפסוק זה, ושם בת"כ ספ"ח איתא להפך כי אמרו שם מנין שכל הפרשה אמורה על הסדר ת"ל ויעש כל אשר צוה ה' א"מ והם סותרים זא"ז; אמנם לפי המבואר שיש במקרא ובא אהרן אאה"מ שתי כוונות, לפי הדרש ולפי הפשט, דבריהם מיושבים, כי לפי הדרש דקרא. ובא אהרן אאה"מ. מהוצאת כף ומחתה ידבר, ע"כ שלא על הסדר אמור, לחסרון הקדושין והטבילות, אבל לפי הפשט שאין המקרא מדבר אלא מפשיטת בגדי לבן שהם משל צבור דוקא ומגניזתם שם, אמנם לכניסתו לפנים להוצאת כף ומחתה שיכול להיות מבגדי לבן משל עצמו אינו רק ע"פ הל"מ, א"כ גם מקרא זה אינו יוצא משאר סדורי המקראות. ולדעת הגר"א שהזכרתי בריש הפרשה שלאהרן בעצמו היה רשות ליכנס לפנים בכל יום ויום, ובכל ימות השנה היתה גמר עבודתו בביאתו אאה"מ, וקרא ובא אהרן אאה"מ במקומו הראוי לעבודתו, שבכל ימות השנה, יעו"ש דבריו המאירות את העינים, גם בזה דברי הת"כ מיושבים על פשוטם, דקרא ויעש כאשר צוה ה' א"מ לא ביוה"כ איירי (דלא כמ"ש רש"י שם), אלא בכל ימות השנה חוץ מיה"כ, ובזה שפיר אמרו שעשה אהרן כסדר המוזכר בתורה; ויתכן שעל כוונה זו אמרו שם בת"כ שלא היה לובש בגדים אלו לגדולתו אלא כמקיים גזירת מלך, להורות שאף בביאת רשות דהיינו בשאר ימות השנה ג"כ לא התלבש בבגדים לשם פני' חצונית: