הכתב והקבלה · ויקרא · פרק 16 · פסוק 29

האזרח. מאן דאיהו משרשא וגזעא דישראל (מכדרשב"י אמור ק"ג):

והגר. זה גר צדק, ובמכדרשב"י (יתרו ד' ע'), גר אע"ג דאתדבק באתר דא עלאה קדישא כיון דשביק עמיה ואבהתוי גר אקרי כמאן דשוי מדוריה באתר דלא ידע מקדמת דנא:

והגר הגר. כל לשון גר הוא אדם שלא נולד באותה מדינה אלא בא מארץ אחרת לגור שם (רש"י במשפטים), ולרד"ק גר מנחי ע"ו שרשו גור וענינו שהוא גר אתנו, פעמים הוא עכומ"ז וקיבל עליו שלא לעבוד אלילים, ויש שנתגייר והתייהד, והוא שהזהירתנו התורה על ענין המצות, והראב"ע (פ' לך לך) אמר האיש שיש לו משפחה הוא כסעיף הדבוק בשרש, לכן נקרא אזרח כטעם אזרח רענן, וטעם גר כמו גרגיר שנכרת משרש מקום גדילתו, ולרנ"ו שרשו גרר מן הכפולים מלשון חכמים גורר אדם מטה, גרר אבתרייהו, וכן מגררות במגרה (מלכים א ז׳:ט׳), כי כלי המגרה נמשך מצד לצד, וכן הגר מתגורר מפה לפה, ויש ג' מיני גרים, הא' שגר בעיר איזה ימים והולך לו, והב' שהתיישב בעיר ונוהג במנהגיו הראשונים וזהו גר תושב, והג' שהתיישב וקבל עליו תורה ומצוה והיה כאחד מאזרח הארץ וזהו גר צדק, ועליו נאמר והגר הגר בתוככם, להבדילו מן הגר המתגורר על איזה ימים ומגר תושב, וכן נהגה בכל המקומות כמו וכי יגור אתכם גר ועשה פסח לה' (שמות י״ב:מ״ח), תורה אחת יהיה לכם ולהגר הגר בתוככם (שם מ"ח), עכ"ד. ונראין דבריו ממש (משפטים כ"ג) וינפש בן אמתך והגר, שאינו אלא גר תושב ע"ש רש"י ובמכילתא, אף שיש לעורר ע"ז ממקומות אחרות, ולפי"ז אין לפרש הגר אתכם לשון דירה לבד כ"א לשון התחברות שהתחבר אתכם להיות שוה כמותכם בקבלת הדת, כי שרש גור יורה ג"כ על אסיפת הנפזרים וחבורם יחד כענין יגורו עלי עזים (תהילים נ״ט:ד׳), ולשון אסיפה ישמש גם בדבר אחד המתאסף ומתחבר אל איזה מקום, כמו ואספתו אל תוך ביתך, אף שאינו אלא בהמה אחת כשיתחבר ממקום ההפקר למקום המשומר יאמר עליו לשון אסיפה, וכן ואין איש מאסף אותו הביתה, וכבר ישמש המקרא אל הגירות וההתיהדות לשון התחברות, ונלוה הגר אליהם ונספח. ונ"ל עוד בטעם מלת גר על הנכנס בעדת ישראל, כי כל עובד את ה' הוא תמיד במלחמה פנימית, כי תאוות נפש הבהמית משתוקקות תמיד למלא תאותם בבעילות ומאכלות אסורות וכדומה, ומצד נפש המשכלת הרוחנית יתגבר עליהם עפ"י התורה וכובש אותם בל יפרצו לעשות כחפצם, לכן מתוארים הצדיקים בשם גבורים, ה' עמך גבור החיל (שופטים ו׳:י״ב) ולנעמי מודע איש גבור חיל (רות ב׳:א׳) וברבותינו איזהו גבור הכובש את יצרו, ואם הישראלי שלא טעם מעולם טעמי דאיסורי, בהשמרו מלטעום אותם נקרא גבור ואיש מלחמה, מכש"כ הנכרי שמנעוריו טעם טעמי כל האיסורים בהיתר, כי לא הוזהר עליהם, אם זה יסכים בדעתו לקבל עליו דת הישראלי ומתייהד, כמה מתגברת בנפשו המלחמה הפנימית. כי בכל רגע יגורו בו מלחמות התאות החומריות בהשתוקקות ללכת אחרי שרירות לבבם כפי הרגלו מנעוריו עד היום הזה, הנה ראוי לקרותו גבור ואיש מלחמה, וזהו בעצמו שם גר, ענין חרחור ריב ומדון שמתחדש בנפשו כל רגע. (זיך זעלבסט בעקאֶפפענדער), גר מלשון כל היום יגורו מלחמת, והתגר בו מלחמה, שומרי תורה יתגרו בם. ומזה גר אנכי בארץ אל תסתר ממני מצותיך (תהילים קי״ט:י״ט) בי"ת בארץ היא בי"ת הסבה הגורמת, כמו איש בחטאו ימות, בסבת חטאו, בסבת ארץ, והוא העולם הגשמי אשר בו תמיד לעינינו דברים המעוררים אל התאות החומריות, ומסבתם יתחדש בנפש האדם ריב ומדון וצריכה שמירה יתרה לעמוד בקשרי המלחמה הנפשית לבלי היות מנוצח מהם, וזהו גר אנכי בארץ. לכן אתפלל להושיעני בל יתעלם מנגד עיני חיוב מצותיך, ובזה אתחזק לכבוש ולהלחם בכל כחי: