הכתב והקבלה · במדבר · פרק 6 · פסוק 9

בפתע פתאם. שניהם ישמשו על ביאת דבר שלא בהכנה אליו, וההבדל ביניהם כמ"ש הרש"פ, פתע נאמר בבחינת הפעולה עצמה, ושם פתאם נאמר בבחינת מקבל הפעולה, ר"ל כי פתע נאמר על פעולה מתיחדת מבלי סבה קודמת, ואף על פי שאין דבר בלא סבה הנה היתה הסבה נעלמת בלתי גלויה, והרי הדבר המתיחד כאלו נתהוה בלי סבה (פלאֶצליך), שבאופן זה הרי המעשה עצמה משונה משאר מעשים הרגילים ושכיחים; ופתאם נאמר על קבלת דבר מבלי שיהיה המקבל מוכן אליה, שבאופן זה היתה סבת הדבר גלוי לכל ובלתי משונה משאר דברים, אלא שהמקבל לבד לא היה מוכן אליו ובלתי משער עליו שיתהוה (אונפערזעהענס), המשל בזה ביום צח כשהאירה השמש בכל עז, בפ"א נתקשרו השמים בעבים ויהי גשם על הארץ, נאמר על הגשם שבא בפתע, לפי מה שלא הרגשנו שום סבה באויר לשיהיה גשם כ"כ מהרה, אחר שראינו עכשיו את האויר צח ונקי, אמנם כשראינו את האויר צח ונקי בעת שנכנסנו למשכב, ולאור הבוקר שמענו מטר דופק על הגג, הנה לא יצדק לנו לומר שזה המטר בא בפתע, כי מהנשף עד הבוקר זמן מרובה ויש בו ספוק לקשור עננים ולהתהות מטר, אלא שאנחנו לא מצאנו א"ע מוכנים אליו; כלל הדבר פתאם נאמר על המקבל דבר בלי הכנה, ופתע על הפעולה עצמה הבאה במהירות ובבת אחת שאין סבתה גלויה ומפורסמת; ואמר כאן כי ימות מת עליו פתע פתאם בפתע שב על המת עצמו, כאלו תאמר שמת מיתת אסכרה ר"ל מבלי חולה קודמת, ופתאם שב אל הנזיר דהיינו שבא אליו מיתת חברו בהיסח הדעת שלא היה מוכן אל הדבר, ואו או קתני דהיינו או שמת עליו בפתע דהיינו באופן מיתה שלא קדם לו שום חולי, שבזה האופן הרי הנזיר אונס גמור שנטמא, או אפי' שמת עליו פתאם כלומר שלא הכין הנזיר א"ע שיתטמא באהל המת כגון שנכנס לבית בבלי דעת שיש שם חולה ובהיותו שם מת החולה ההוא, ובזה האופן הנה הוא שוגג ולא אנוס גמור וזהו שפירש"י מדברי רבותיני בספרי פתע זה אונס ופתאם זה שוגג. אמנם זהו לדעת ר' יאשי' שם בספרי, ולר' יונתן הוא בהפך פתע זה שוגג פתאם זה אונס, וכן דעת התלמוד (כריתות ט') פתע שוגג פתאום אונס (ע"ש בגמ'):