אחר וגו' ואחרי וגו'. שינה המקרא בלשונו לומר אחר ואחרי, להורות על מה שלמדונו רבותינו דכשהנגע חוזר אחר חליצה קציעה וטיחה דצריך נתיצה לבית, הוא בכל ענין, בין שהיתה החליצה הקציעה והטיחה אחר הפשיון בהסגר שני, בין שהיתה בפשיון שבהסגר שלישי, כגון שבראשון ושני עמד הנגע בעיניו, דלעולם אין נתיצה אלא בנגע החוזר אחר חליצה וקציעה וטיחה, בין שהיתה החליצה בהסגר שני הסמוך להסגר ראשון בין שהיתה מופלגת מהסגר ראשון, הנה להורות ע"ז באו הנך תרי לישני, אחר ואחרי, שאחד מהם על אחר הסמוך ואחד על אחר המופלג (עי' ב"ר פמ"ד ב'), ולהיות שהחליצה והקציעה והטיחה שלשתן כדבר אחד הם, שאין אחד בלתי שנים האחרים, לכן כשגילה המקרא באחד מהם על הסמוך ובאחד על המופלג, ידענו דבכולם אין חילוק בין סמוך למופלג:
קריאה במקור
הכתב והקבלה · ויקרא · פרק 14 · פסוק 43
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- HaKtav VeHaKabbalah, Frankfurt 1880
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002009558
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1d360d833eab48758df23419c3d82c5543efe93f7b6a6de53ff26f74bc48ba7e