הכתב והקבלה · שמות · פרק 19 · פסוק 10

וקדשתם. מלת וקדשתם פירש"י וזמנתם, והרמב"ן רפי"ג מא"ב כתב טבילה היתה במדבר קודם מ"ת שנאמר וקדשתם, והראב"ע פי' שירחצו במים, ושפיר השיב עליו הרמב"ן כי מה טעם היום ומחר וא"צ לרחוץ אלא פעם אחת, והוא פי' שיהיו קדושים שלא יגשו אל אשה ואל כל טומאה, יעו"ש. ול"נ שבמלת וקדשתם נכלל ענין גדול, כי מלת קדושה בכ"מ ענינו הפרישה והבדלה התעלות והתרוממות מכל עניני פחותי הערך, הנזור מתאות הזימה וממאכלות אסורות נקרא קדוש, לכן בסוף פ' עריות ומאכלות אסורות נאמר (קדושים כ') והייתם לי קדושים, וכן יש מעלות רבות בקדושה המקדש ופורש עצמו מדבר המותר לו, שאינו שטוף בביאת נשיו המותרות ומתרחק מלהיות מסובאי יין ומזוללי בשר ומלדבר דברי נבלה, ויש מתקדש עוד יותר שלא יוציא זמנו בדברי חול באסיפת ממון, והוגה בתורה ומחשבות אמת תמיד ולא יחוש לכל מקרי העולם, כי לבו קדוש ומתרומם על הכל, ודבוק באלהיו, וכמ"ש התורה אצל השבת אני ה' מקדישכם אני מבדיל ומפריש ומרומם אתכם מכל זולתכם (ובריש פ' קדושים הועתקו דברים גדולי הערך הנכנסים תחת סוג הקדושה). הנה אמר ה' א"מ מאמר כולל, וקדשתם היום ומחר ר"ל שבאותן שני הימים ישתדל עמהם עד שכל אחד כפי כח נפשו יהי' פרוש ונבדל מפחיתיות יצרו הרע בטבעו, ויתגדל ויתרומם עליו, והוא יסוד כל התורה כולה, והעד על פירוש זה היא דעת רז"ל במכילתא שהודיעונו שבאותן שני ימים קרא משה לעיני כל ישראל מתחלת בראשית, עד כאן, שממנו יראו דורות הראשונים כשעברו על מצות ה' שנענשו, וכן השכר שנתן ה' לעושי רצונו והציל חסידיו מכמה מאורעות, שעי"כ יתנו לב ללכת בדרכי ה' ולשמור מצותיו, והודיען מצות שנצטוו בני נח ומצות שנצטוו במרה ובמצרים ושאר כל המצות כולן, ועז"א התורה (בחקותי כ"ו) ואלה החוקים והמשפטים והתורות אשר נתן ה' בינו ובין בני ישראל בהר סיני ביד משה, יעו"ש במכילתא; כל זה הודיע משה לישראל באותן שני ימים קודם מ"ת כדמפורש בקרא (משפטים כ"ד) ויבא משה ויספר לעם את כל דבר' ה' ואת כל המשפטים, ונאמר עוד שם, ויקח את ספר הברית ויקרא באזני העם. ואף שפ' זו כתובה לפנינו במשפטים, מקומה כאן קודם מ"ת ואין מוקדם ומאוחר בתורה, כדאיתא (בואתחנן רבה) ודבריהם אמת; ושם במקומו יבואר לשון המקרא שיורה בביאור דעתם האמיתית בזה, כל אלה הדברים כלל הוא ית' למשה ואמרו אליו וקדשתם היום ומחר, ר"ל שישתדל לסדר לפניהם ענינים אלה אשר על ידם יחנך אדם את נפשו להתעלות אל מדרגות הקדושה ולהיות מופרש ומובדל מהבלי העולם ופחיתיותיו, ותרגום וקדשתם (זיא צור הייליגקייט איינווייהען):

וכבסו. וממילא ידעינן מזה שטעונין טבילת הגוף, כי אין כבוס בגדים בתורה שאינו טעון טבילה (מכילתא), והטיב במ"ב לאמר שהוא כנ"י לתקון המדות, ע"ד שאה"כ בכל עת יהיו בגדיך לבנים: