הכתב והקבלה · שמות · פרק 19 · פסוק 9

בא אליך. כאן אצלו ית' המרוחק מכל מושגי הגשמיים אין לשון בא ענין קרבת עצם לעצם כמו בא יוסף אל אחיו, אבל ענינו כמו ועד השלשה לא בא (שמואל ב כ״ג:י״ט) שר"ל לא השיג מעלת השלשה, וכענין באה השמועה, כי יבא דברך וכבדנוך, ולזה ת"א אתגלי, וכן בל"א (קאָממען) אחת היא עם (ערשיינען). והנה מאמר זה בא אליך בעב הענן, שהוא הערפל נתקיים בשמונה דברות אחרונות שנאמרו ע"י משה ועליו אה"כ ומשה נגש אל הערפל (לקמן כ' י"ח):

בעבור ישמע העם. ישמעו דברי מתוך האש וידעו שאני ה' מדבר עמך ויאמינו בדברי, ויהיו הם בעצמם נביאים בדברי, לא שיאמינו מפי אחרים, כמשא"ה הקהל לי את העם ואשמיעם את דברי:

וגם בך יאמינו. ואם יקום בקרבם נביא כנגד דבריך, יכחישוהו מיד, כי אחרי שזכו כולם למעלת הנבואה לא נשאר בהם צד פקפוק בענין, וידעו בבירור כי הכל נעשה במצות אדון העולם ומידו הגיע אליהם הכל. ולולי שזכו לנבואה, בכל האותות שעשה משה לעיני פרעה ולעיניהם הי' מקום לבעל דין לחלוק ולומר, מי יודע, אם לא נעשה בתחבולת חכמת השדים או בכח שמות המלאכים. (רמב"ן ורב"ח ועיקרים מ"א פי"ח, והחינוך בהקדמתו):

ויגד. אחר שאמר מקודם וישב משה חזר ואמר כאן ויגד משה, כי הי' למשה לקיים שני צוויים, אמירה והגדה, כה תאמר ותגיד, ולא קיים זה ביום אחד רק בזא"ז, ואחר שהשיב תשובתם על האמירה שהיא רכה, חזר והציע לפניהם ענין ההגדה הם העונשין בעברם על המצות כמבואר (משפטים כ"ד ג') ויבא משה ויספר לעם את כל דברי ה' ואת כל המשפטים וע"ז השיבו שם כל העם קול אחד ויאמרו כל הדברים אשר דבר ה' נעשה. הנה תשובתם זו השני' על קבלתם עונשי התורה בעברם עלי', השיב משה אל ה', ועז"א כאן ויגד, והכי איתא (שבת דפ"ז) בתחלה פי' מתן שכרן דכתיב וישב משה, דברים שמשיבין דעתו ש"א, ולבסוף פי' עונשה דכתיב ויגד משה דברים שקשין לאדם כגידין, וכן מבואר במכילתא וכי מה אמר המקום לאמר לישראל או מה אמרו ישראל למקום לאמר אלא מתוך שנאמר ויבא משה ויספר לעם אמר להם אם מקבלין אתם עליכם עונשין וקבלו עונשין בשמחה: