ברכת אשר על התורה · בראשית · פרק 37 · פסוק 22

רש"י ד"ה למען הציל אתו, ...אמר, אני בכור וגדול מכולם, לא יתלה הסרחון אלא בי. ע"כ. שאלתי עצמי, מה סיבת ההערכה המועטת כלפי ראובן. ראיתי את דברי שפתי חכמים (אות מ), אבל גם ניסוח השאלה אצלו תמוה - "דלמא חסיד גדול היה"? כלום צריך אח להיות חסיד גדול (!) בשביל שלא להסכים לרצח אחיו?

באשר לשאלה הראשונה, אכן נראה כך מדברי ראובן "ואני אנה אני בא" (פס' ל), כלו' לא חשש לגורלו של יוסף כי אם לגורלו שלו. (פ' וישב תשמ"ז)

ובאשר לתחילת הדיבור, רוח הקודש מעידה על ראובן וכו', לא ידעתי, למה אין רש"י אומר כן כבר לפס' הקודם "ויצלהו מידם", שהרי שם עוד יותר ברור, שעדות הכתוב היא זו. ולא עוד, אלא שגם יש לשאול, לשם מה עדות כפולה זו. (פ' וישב תשנ"ו) ור' פירושו של רבי יעקב קניזל על רש"י שבתחילה (פס' כא) הציל ראובן את יוסף מהריגה בידיים וכאן בא לומר שהתכוון להצילו מכל וכל. ור' בראשית רבה (פד, טו) שם נזכר גמולו של ראובן על מעשה ההצלה: "ויצילהו מידם", אמר לו הקב"ה, אתה פתחת תחילה בהצלת נפשות, חייך שאין מפרישין ערי מקלט תחילה אלא בתחומך "את בצר במדבר לראובני" (דברים ד, מג).