ברכת אשר על התורה · בראשית · פרק 37 · פסוק 20

"ועתה לכו ונהרגהו וגו'". על מה ולמה - בעוון חלומות ודברים?! ויותר מזה שאל השל"ה הקדוש (חלק "תורה שבכתב", דרוש לפרשות וישב מקץ ויגש: צאן יוסף): מעלת השבטים גדולה עד מאד, שבודאי מעלתם יותר ממעלת מלאכי השרת... איך יתפוס השכל זה הדבר שבני עליה כאלה יעשו ביחד העבירה הגדולה שבכל העבירות שבעולם, דהיינו רציחה, ודימו להרוג את יוסף, ובפרט להרוג איש צדיק עמוד יסוד עולם! ודבר כזה אינו עושה אפילו רשע גדול העובר על כמה עבירות חמורות, מונע את עצמו מלרצוח אפילו קטן שבישראל! ור' מה שהשיב ר"ע ספורנו בפירוש התורה (בפסוקים יח וכה). וביתר באור כתב מלבי"ם לפס' יד: ...כי עד עתה רק אחד מן הבנים היה הלב והסגולה, ויתר הבנים היו כקליפות, וישמעאל נדחה מפני יצחק, ועשו מפני יעקב, ויצחק ויעקב ירשו ברכת אברהם הבכורה והברכה וירושת הארץ והדיבוק האלוקי, ולבני הפלגשים נתן אברהם מתנות וישלחם, ועשו... נדחה מנחלת ה'. ובאשר... השבטים... ראו שיעקב אהם רק את יוסף חשבו שזה מפני שחושב שהוא הלב והסגולה, ויתר בניו כקליפות, ובפרט שעשה לו כתונת פסים, שמורה שרוצה ליחדו לעבודת ה' ולתת לו מעלת הבכור, ועל כן יציינהו בבגדי כהונה וכתונת בד קדש. ובאשר נדמה להם שהוא איש גאה ואיש זדון, משתרר עליהם ומוציא דבה להבאיש ריחם בעיני אביהם, בפרט מה שראו בענין החלומות כי חושב למלוך עליהם... על־פי־זה חשבו שהוא אם יצליח להטות לב אביו לכל זה, יהיה סילון ממאיר לבית יעקב. לכן חשבו לכלות קוץ מכאיב מן הכרם לתועלת כללי, לא מקנאת איש מרעהו, רק למען לא יחלל שרי קדש ויתן לחרם יעקב וישראל לגדופים (ע"פ ישעיהו מג, כח). ובפס' יד כתב: הוקבע בדעתם כי הוא רשע למות וכי הוא רודף את הכלל. ור' גם דבריו לפס' יח. (מהרב איתן שנדורפי שי')

רש"י ד"ה ונראה מה יהיו חלמתיו, ...ואי־אפשר שיאמרו הם, ונראה מה יהיו חלמתיו, שמכיון שיהרגוהו, בטלו חלומותיו. ע"כ. לשונו המוחלט של רש"י תמוה, והרי הוא יודע שיש גם לשון אירוני, וכדברי רמב"ן על אתר בפירושו הראשון. וזכור לי שיש אצל רש"י ביאורים על דרך זו. (פ' וישב תשמ"ב, תשמ"ח) ור' משכיל לדוד שלא רצה רש"י לפרש כך, שאם־כן היו צריכים לומר "לכו ונהרגהו ונשליכהו באחד הבורות ונראה מה יהיו חלומותיו", ודבריהם "ואמרנו חיה רעה..." אינם שייכים לביטול חלומותיו כלל.