"לא תקח אשה מבנות כנען". מעניין שיצחק המתין עד לעת זקנתו להשיא את יעקב, וכמו שעשה לו אביו, ר' למעלה (כד, א), ור' שם רשב"ם - "והרי הגיע עת להשיא את בנו בחייו", ור' גם רמב"ן שם. כיצד זה ששניהם המתינו זמן רב כל כך בעניין חשוב זה, ולא חששו, שמא לא יזכו לראות נכדים ממשיכי הדרך? ואולי לא רצו לראות ב"על כן יעזב איש את אביו" וגו' (א, כד) משום שהבנים נולדו להם לעת זקנה, ועל כן היו חביבים עליהם ביותר? אבל קשה לייחס לאבות מחשבות אנוכיות כאלה. (פ' תולדות תש"ן) ור' רש"י למעלה (כב, כ): בשובו מהר המוריה היה אברהם מהרהר ואומר, אילו היה בני שחוט כבר היה הולך בלא בנים, היה לי להשיאו אשה מבנות ענר אשכל וממרא, בשרו הקב"ה שנולדה רבקה בת זוגו וגו'. ור' משכיל לדוד שם שסיבת השיהוי היתה משמים לפי שעדיין לא נולדה רבקה בת זוגו.
קריאה במקור
ברכת אשר על התורה · בראשית · פרק 28 · פסוק 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Birkat Asher, Asher Vasertil, Jerusalem 2010-2012
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL01
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 997cd491a4f15892709ecc143a3430787c61302853f261dfa41e376d9db97425