ברכת אשר על התורה · בראשית · פרק 28 · פסוק 2

"קום לך פדנה ארם בית בתואל" וגו'. "קום לך" לעומת "ברח לך" כלשון רבקה (כז, מג) שהרי היא ידעה, שיש כאן משום סכנה, ויצחק לא ידע. אבל דווקא משום ההבחנה בין שני הלשונות קשה, למה הכתוב משתמש אצל יעקב בלשון הליכה ולא בלשון בריחה, ראה פסוקים ה, ז, י. והרי יעקב ידע מפי אמו שעשו מתנחם להרגו, והוא ידע אפוא את הסיבה האמיתית לציווי אביו. ושאלתי את ר' יהודה קיל שליט"א בשעת עריכת פרק זה, ונראה אם יידרש לזה. (פ' תולדות תשנ"ו) ור' דעת מקרא (כז, מג) שאכן נדרש לזה ומפנה לפסוקים נוספים: להלן (לה, א): "לאל הנראה אליך בברחך מפני עשו אחיך". ושם (ז): "כי שם נגלו אליו האלהים בברחו מפני אחיו". וכן בהושע (יב, יג).

עוד קשה, למה יצחק שולח את יעקב לבית בתואל, והרי בתואל מת עוד בהיות עבד אברהם בביתו, ומן הסתם כלל העבד עובדה זו בדיווחו ליצחק (כד, סו). ואף אם משום מה לא עשה כן, מותר להניח שכבר אינו חי, ואכן יעקב הולך "אל לבן בן בתואל" (פס' ה), ובהגיעו לארם הוא שואל על לבן (כט, ה) ולא על בתואל. (פ' תולדות תשנ"ג)

"וקח לך אשה מבנות לבן אחי אמך". ויש לתמוה, מנין ידע יצחק שיש ללבן בנות רווקות? והרי לא מוזכרת תקשורת כמו זו שלמעלה (כב, כ-כד). ואף אם ידע שיש בנות, רווקות מנין? והרי לבן היה גדול בהרבה מרבקה, ולכאורה בנותיו הגיעו לפרקן מזמן! (פ' תולדות תשנ"ד) ור' רש"י להלן (כח, ט) שיעקב היה אז בן ע"ז שנה (כשפירש מאביו היה בן ס"ג, ועוד י"ד שנה נטמן בבית־מדרשו של עבר). ור' סדר עולם ב שרחל ולאה בנות ט"ו היו כשנישאו.