"צרור את המדינים" וגו'. כלומר מדינים היו צוררים לכם, לכן אתם תהיו צוררים להם. צו זה מסתיים בפסוק הבא (פסוק יח), ואין שום ביצוע (לא נקבע שום זמן למלחמה במדין) והדברים תלויים ועומדים. ובעוד כאן הכוונה רק להבחין בין המדינים, שיש לצרור אותם, למואבים, שעליהם נאמר "אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה" (דברים ב, ט), להלן (לא, ב) בא ציווי עם ציון זמן "נקֹם נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל עמיך". (פ' פינחס תשנ"ח) הערת הרב איתן שנדורפי שי': וראה חזקוני על אתר שכתב מעין זה וביאר מדוע בכל זאת נכתב ציווי זה גם כאן, וזו לשונו: אין זה ציווי לאלתר, שהרי בפרשת מטות, בשעת המעשה, נצטוו, אלא ליישב דעתן מענין המגפה שהיתה על ידי מדין, נכתב כאן. ע"כ.
קריאה במקור
ברכת אשר על התורה · במדבר · פרק 25 · פסוק 17
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Birkat Asher, Asher Vasertil, Jerusalem 2010-2012
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL01
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 997cd491a4f15892709ecc143a3430787c61302853f261dfa41e376d9db97425