ברכת אשר על התורה · דברים · פרק 33 · פסוק 28

רש"י ד"ה בטח בדד, כל יחיד ויחיד... מפוזרין, ואין צריכין להתאסף ולישב יחד מפני האויב. ע"כ. צא וראה, כיצד יהודים יושבים בארצם - כל יישוב מגודר ושערים לו, וכמעט ולא תמצא בית בודד. עדיין לא סיגלנו לעצמנו את הפררוגטיבים (זכויות היתרון) של "אדוני הארץ". וראה מעשי שכנינו. (פ' וזאת־הברכה תש"ן) הערת ר' שמואל עמנואל שי': בילקוט שמעוני (וזאת־הברכה רמז תתקסד) מופיע הסבר נפלא ומופלא ל"וישכן ישראל בטח בדד": לא כבדד שאמר משה "ה' בדד ינחנו", ולא כבדד שאמר ירמיה "מפני ידך בדד ישבתי", אלא כבדד שאמר אותו רשע "הן עם לבדד ישכון". ע"כ. ישנם, לכאורה, שלושה סוגים שונים של הימצאות עם ישראל במצב של "בדד": (א) משה רבנו דיבר על ה"בדד" של עם ישראל בהיותו "בארץ מדבר" - הבידוד הזה היה מבורך ומנע השפעה שלילית של העמים על ישראל, אבל מאידך גיסא הבידוד הזה מנע השפעה חיובית של ישראל על עמי תבל. (ב) ירמיה דיבר על בידוד כפוי, בדומה לבידוד של המצורע. (ג) בלעם הרשע דיבר על הבידוד האידיאלי כאשר עם ישראל שוכן "בדד" בארצו ובגויים לא יתחשב, ויחד עם זה משקה את עמי העולם "כנחלים נטיו כגנֹּת עלי נהר".

רש"י ד"ה עין יעקב, כמו "ועינו כעין הבדלח" (במדבר יא, ז), כעין הברכה שברכם יעקב וכו'. קשה לי: לא רק שמאוד קשה לפרש "עין" שבכאן ב"כעין", אבל אין בהבטחת יעקב (בראשית מח, כא) "והיה אלהים עמכם והשיב אתכם אל ארץ אבֹתיכם" כל זכר ל"בטח בדד" שרש"י מפליא לפרשו בד"ה הקודם. (מוצאי שמיני עצרת תשמ"ט) וראה "באר בשדה". לדבריו, כיון שהבטיח ה' ליוסף ליתן לו נחלה יתירה משאר אחיו, הרי גילה לו בזה שישבו בדד כל אחד בנחלתו לבדו, ולא יצטרכו לישב יחד מפחד אויב.

רש"י ד"ה יערפו, יטיפו. ע"כ. שוב סוטה רש"י ממנהגו לבאר תחילה את הפסוק ורק אחר כך את מילותיו. (פ' וזאת־הברכה תשנ"א)