רש"י ד"ה עד הים האחרון, ארץ המערב בשלותה ובחורבנה. דבר אחר, אל תקרי הים וכו'. מאוד קשה לי: מה הביא את רש"י לפרש את כל המונחים הגיאוגרפיים שבכאן - "את כל הארץ", "עד דן" (פסוק א), "ואת כל נפתלי", "ואת ארץ אפרים ומנשה", "ואת כל ארץ יהודה" (פסוק ב), "ואת הנגב" "ואת הככר" (פסוק ג), שלא בתור כאלה? (פ' וזאת־הברכה תשנ"א)
קריאה במקור
ברכת אשר על התורה · דברים · פרק 34 · פסוק 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ועוד קשה, שעל פי "דבר אחר" הרי הדרשה 'אל תקרי' הכוללנית - "כל המאורעות שעתידין לאירע לישראל עד שיחיו המתים" עושה למיותרות את כל הדרשות הפרטניות המנויות כאן. ואם דווקא מאורעות אלה ראויים לאיזכור מיוחד, מה חשיבותם המיוחדת, כגון היכן שלמה יצק את כלי המקדש? (ערב יום הכפורים תשנ"ז) וראה "משכיל לדוד" (לפסוק א). לדבריו, כל המקומות שהוזכרו נמשכים אל "ויראהו ה' את כל הארץ", כלומר שהראה ה' מקומות אלו בשלוותם ובחורבנם ופירט הכתוב שמות המקומות ללמד שישנה ראיה נוספת הנוגעת לכל אחד מן המקומות.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Birkat Asher, Asher Vasertil, Jerusalem 2010-2012
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL01
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 997cd491a4f15892709ecc143a3430787c61302853f261dfa41e376d9db97425