ברכת אשר על התורה · דברים · פרק 34 · פסוק 4

רש"י ד"ה לאמר לזרעך אתננה הראיתיך, כדי שתלך ותאמר לאברהם ליצחק וליעקב, שבועה שנשבע לכם הקב"ה - קיימה וכו'. הקושי שלפני רש"י הוא בתיבת "לאמר", שהרי אין לכאורה למי "לומר" את הדברים. על כל פנים תמונת הקומוניקציה (קשר בין מקום למקום) של הקב"ה עם האבות המצוירת כאן דורשת העמקה ומעוררת כמה שאלות: (א) למי נחוצה עדות זו, הרי "צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם" וכו'? (ב) מה תועיל עדותו של עד יחיד? (ג) כיצד יכול משה רבנו ע"ה להעיד על דבר שעדיין לא נעשה? ולומר שהעדות מוסבת על כיבוש עבר־הירדן המזרחי, לא נראה לי. כעת ראיתי מקורו של רש"י בגמרא (ברכות יח ע"ב), מדו־שיח זה מבקשת הגמרא להוכיח שהמתים יכולים לדעת מה נעשה בין החיים, ומהרש"א שם (ח"א ד"ה כבר) כותב, שאף על פי שבשעה שיאמר משה לאבות את הדבר עדיין לא תכבש ארץ ישראל, מכל מקום כיון שכבר כבשו את ארץ סיחון ועוג, שהיא חלק מארץ ישראל, וגם הראה ה' למשה את כל הארץ, הרי זה נחשב כאילו כבר כולה נכבשה לפניהם. (שמיני עצרת תשנ"ז, קדומים)