ברכת אשר על התורה · במדבר · פרק 15 · פסוק 32

רש"י ד"ה ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו, בגנותן של ישראל דבר הכתוב, שלא שמרו אלא שבת ראשונה, ובשניה בא זה וחללה (ספרי קיג). ע"כ. במילים "ויהיו בני ישראל במדבר" אין כל חידוש, שהרי יודעים אנו שכל ארבעים השנים הלכו ישראל במדבר. מיתור זה למדו חז"ל שמעשה זה היה בתחילת ביאתם למדבר. כלומר דרשה זו מבוססת על "אין מוקדם ומאוחר בתורה". מכל מקום לא מצאתי כל רמז שאמנם זוהי השבת השניה, ולפחות היה צריך לומר באיזו שבת מדובר - שבת שאחרי הציווי במרה (שמות טו, כה), שבת שאחרי הציווי שבא כשניתן להם המן במדבר (שם טז, כה-ל) או השבת שבאה לאחר מתן תורה (שם כ, ח-יא)? ועוד: אם אכן מדובר באחת משבתות אלה, עדיין קצת קשה, הרי במדבר היו כבר לפני אלה? ועוד יותר קשה: לפי דברי רש"י להלן (פסוק לד ד"ה כי לא פֹרַשׁ מה יעשה לו), מבואר שידעו שמחלל שבת הוא במיתה מן האמור בשמות (לא, יד) "מחלליה מות יומת", וזה מאוחר יותר מכל אלה? (פ' שלח תשנ"ג) אכן נחלקו הדעות באיזו שבת מדובר. יש מפרשים שהכוונה לשבת השניה שלאחר הציווי במרה, והשבת הראשונה שלאחר ציווי זה חלה בט"ו באייר שבו נסעו מאילים למדבר סיני (רש"י שם טז, א). ("באר בשדה"). יש מפרשים שהכוונה לציווי הנאמר בפרשת המן, דהיינו שבערב שבת הראשונה לאחר שניתן להם המן נצטוו על שמירת השבת, ואותה שבת לא חיללו, שנאמר "וישבתו העם ביום השבִעי" (שמות טז, ל) ("גור אריה"). ויש מפרשים שהכוונה לשבת שניה שלאחר מתן תורה ("ספר הזכרון"). ובאשר לקושיה מדברי רש"י להלן (פסוק לד), ראה "גור אריה" שהגם שמעשה המקושש אירע בשנה הראשונה לצאת ישראל ממצרים, לא נצטוו לסוקלו עד לאחר שנה שניה.

ועוד קשה, שלהלן (לג, ד"ה המֹצאים אֹתו מקֹשש) אומר רש"י שהתרו בו המוצאים אותו - כלום אפשר להתרות בלא לומר איזו מיתה? והרי מתשובת הקב"ה למשה רבנו ע"ה (בפסוק לה - "מות יומת האיש") יוצא שלא רק על סוג המיתה לא ידעו, אלא אף על כך שדינו מיתה לא ידעו. (פ' בהעלתך תש"ן - בלימוד בגני־טל, תשנ"א, תשנ"ב - עם ר' בנציון קריגר שי', תשנ"ט) הערת ר' חזקי פוקס שי': לפי רש"י (בפסוק לד) ידעו שדינו של המקושש למיתה, אך הסתפקו באיזו מיתה חייב. לפי זה יכולים היו להתרות בו ולומר: "מעשה זה, יש בו חילול שבת, והוי יודע שהמחלל שבת דינו במיתה". והוסיף הגר"א נבנצל שליט"א: מחלוקת היא במסכת סנהדרין (פ ע"ב) אם מספיק שהמתרה יזהיר שחייבים על מעשה זה מיתת בית דין (תנא קמא) או שעליו לפרט באיזו מיתה נהרג (רבי יהודה). ושם מבואר שתנא קמא למד ממקושש, שבהתראתו לא פורט באיזו מיתה נהרג, שהרי לא ידעו דינו.