ברכת אשר על התורה · במדבר · פרק 15 · פסוק 38

רש"י ד"ה ועשו להם ציצת, על שם הפתילים התלוים בה, כמו וכו'. לא ברור לי, על מה מוסבת תיבת "בה" שברש"י, על "ציצת"? והרי הפתילים אינם תלוים בציצית כי הם הציצית, ושמא התיבה "בה" כינוי לכנף? (פ' שלח תשל"ב) הערת ר' חזקי פוקס שי': לשאלה זו נדרש בעל "ספר הזכרון". לדבריו, תיבת "בה" שברש"י מוסבת על הגדיל והחוטים ולא על הבגד. כלומר נאמר "ועשו להם ציצת" - באופן פשוט משמעות המילה "ציצת" היא החוטים המציצים מן הגדילים, אלא שכאן נאמר "ועשו להם ציצת על כנפי בגדיהם". מבואר אם כן שה"ציצת" אינה רק החוטים המציצים מן הגדיל, אלא הגדיל והחוטים גם יחד. לכן מבאר רש"י שאמנם המשמעות הפשוטה של "ציצת" היא החוטים המציצים, אלא שחוטים אלה, כיוון שהם עיקר הציצית ואף באורכם נוטלים שני שלישים מן האורך, לכן גם כשהתורה מדברת על חלק הגדילים עם חוטיהם היא מכנה אותם "ציצת".

"...על כנפי בגדיהם...". בשיעורו, בליל יום חמישי, ביקש הגאון ר' אשר וייס שליט"א לומר שכל בגד שאינו עשוי או צמר או פשתים לפחות ברובו, אינו חייב בציצית (ראה מנחות מ ע"ב). למדים זאת מכך שבכל התורה נאמר סתם "בגד" (בטומאת שרצים, בטומאת שכבת זרע, בטומאת מת ועוד), ורק בטומאת נגעים כתוב "בבגד צמר או בבגד פשתים" (ויקרא יג, מז), בא זה לגלות על כל מקום שכתוב בו בגד שהוא מצמר ופשתים. הרב הרחיב את הדיבור על ניילון וכדו' וגם על בגדי עור. והנה יש לכאורה מקום לשאול מבראשית (ג, כא) "ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם", שהרי קשה לומר שכתונת אינה בגד. (פ' שלח תשס"ה) הערת הגר"א נבנצל שליט"א: אונקלוס שם (בספר בראשית) מתרגם "לבושין דיקר על משך בסרהון" (בגדי כבוד על עור בשרם) ולא 'לבושין דמשך'. כלומר כתנותיהם של אדם הראשון ואשתו לא היו עשויות מעור, כמבואר בחזקוני שם, שלא יתכן שהולבשו כתנות העשויות מעור, שכן לא היה עדיין עור בהמות בעולם, כי בו ביום נבראו הבהמות.