רש"י ד"ה ושלשה עשרונים, לנסכי שלשה כבשים הללו, שחטאתו ואשמו של מצורע טעונין נסכים. ע"כ. סדר טהרתו של מצורע הוא כך (רמב"ם הלכות מחוסרי כפרה ד, א): כשיתרפא הצרוע מצרעתו... ואחר כך מקריבין קרבנותיו. ע"כ. ואלו הם קרבנותיו: אשם (כבש), חטאת (כבשה או עוף) ועולה (כבש או עוף). וכאן ישנו דין מחודש. הגם שבדרך כלל עם חטאת ואשם אין מקריבים מנחת נסכים (עשרון של איפה, ונקראת מנחת נסכים, משום שמקריבים אתה גם יין לנסך - ראה מנחות צ ע"ב), ישנו דין מיוחד במצורע המיטהר, שמקריב מנחות נסכים עם חטאתו ואשמו. (פ' מצורע תשמ"ט)
קריאה במקור
ברכת אשר על התורה · ויקרא · פרק 14 · פסוק 10
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Birkat Asher, Asher Vasertil, Jerusalem 2010-2012
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL01
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 997cd491a4f15892709ecc143a3430787c61302853f261dfa41e376d9db97425