ברכת אשר על התורה · במדבר · פרק 26 · פסוק 1

"ויהי אחרי המגפה". הכתוב רואה במגפה המוזכרת בסוף פרשת בלק (המגפה שבאה בעקבות החטא בבעל פעור, ומספר הניגפים היה עשרים וארבעה אלף) נקודת זמן היסטורית חשובה, ומכאן קשה לכאורה על הירושלמי (סנהדרין פ"י, הל"ב) שרש"י רומז לו למעלה (כה, ה). שהרי, אם אמנם כדברי הירושלמי, הרי מלבד המתים במגפה, הומתו שם על ידי בתי הדין של ישראל, למעלה מרבע הגברים הולכי המדבר, פי שבעה ממתי המגפה (מאה חמישים ושבעת אלפים ומאתים), ואותם אין הכתוב מזכיר כלל, וראה מה שכתבתי שם. ושמא זה משום שאלה מתו בידי אדם ואלה - בידיו יתברך? וראה להלן (פסוק נו), שלא מתי המגפה ולא הרוגי בית דין השפיעו על מספרם של יוצאי צבא ישראל סמוך לאחר מכן. (פ' פינחס תשס"ג)

רש"י ד"ה ויהי אחרי המגפה, משל לרועה וכו'. דבר אחר, כשיצאו ממצרים ונמסרו למשה וכו'. מפקד זה נערך בערבות מואב, על יד ירדן ירחו, במקום בו חנו ישראל לפני שעברו את הירדן. מטרות המפקד לא צויינו בתורה במפורש. רש"י מביא שני נימוקים, ולא ידעתי למה צריך רש"י לשני נימוקים אלה, והרי יש טעם פשוט יותר למנייה זו, והוא סדר ההתנחלות המובא להלן (פסוק נג ואילך). ואולי אין דברי רש"י כאן אלא לדעת רבי יאשיה (בבא בתרא קיז ע"א) הסובר שליוצאי מצרים נתחלקה הארץ, כלומר שלא היה צורך במנייה זו לעניין ההתנחלות. (פ' פינחס תשל"ב)

וראיה לדעתי שהמנייה היתה בקשר להתנחלות היא האמור להלן (פסוק סב) "...כי לא התפקדו... כי לא נִתן להם נחלה בתוך בני ישראל", וראה שם רש"י (ד"ה כי לא נתן להם נחלה), וראה שם דברי "שפתי חכמים" (אות כ) וראה מה שכתבתי שם, וראה רש"י להלן (פסוק נג). (פ' פינחס תשנ"ו)

ועוד: באשר לטעם הראשון, הרי יותר פשוט לספור את המתים. (פ' פינחס תשנ"ו)