ברכת אשר על התורה · שמות · פרק 30 · פסוק 34

רש"י ד"ה נטף, הוא צרי וכו'. דהיינו הצרי שבברייתא במסכת כריתות, ואילו שחלת הוא שורשו של בושם שהוא חָלק כצפורן היד, ומצהיר - ומבריק. (פ' כי תשא תשנ"א, ניר עציון)

רש"י ד"ה סמים, אחרים. ע"כ. וראה "שפתי חכמים" (אות ס) בדיבור הבא. ומכל מקום קשה לי, מה ראה הכתוב למנות ששה מינים במפורט, ולכלול חמישה במלה אחת? (פ' כי תשא תש"ן)

מוטב לשאול כך: מדוע שניים ועוד חמישה מינים לא מפורטים, ורק ארבעה מפורטים? הפירוט שרש"י מביא, הוא מן הברייתא הידועה, אך קשה, כיצד זה שרק שני מינים נשארו בשמם המקורי? ולמה אין רש"י מזכיר את הברייתא, עם או בלי מראה מקום? והרי הוא מזכיר אפילו בורית כרשינה שאין כל הכרח להזכיר כאן. על־כל־פנים, נוסחת רש"י היא: 2(X), 1, 1, 1, 5(X), 1 = 11. (פ' כי תשא תשס"ו, ניר עציון) וראה "אזניים לתורה" שכתב: נפלא הדבר, שבקטורת הקבלה מרובה על הכתב, שלא נאמר בתורה מפורש, אלא ד' סממנים, וחז"ל קבלו י"א סממנים. וכן לא נאמר בארבעה אלו אפילו המשקל, ורק בקבלה יש מדה ומשקל לכל י"א הסממנים. ואילו בשמן המשחה נאמר בתורה במפורש המשקל של כל אחד מהבשמים. נראה לי כי טעם הדבר הוא שבשמן המשחה אין כמעט חשש, שמא יעשה מישהו כמתכונתו (אף שהזהירה תורה על זה), שהרי בלא נס, לא יצא מאומה ממרקחת של שמן הין עם העקרים האמורים בתורה, ולפיכך נתפרשו שמותיהם ומשקלם. אבל בקטורת, שבהכנתה אין שום נס, קיים חשש גדול, שאנשים שאינם מהוגנים ילכו ויעשו כמתכונתה, לא רק כדי להריח בה, אלא אפילו לעבודה־זרה. מטעם זה לא רצו בית אבטינס ללמד על מעשה הקטורת (יומא לח ע"א). ולפיכך לא נאמרו בתורה, לא כל הסממנים ולא משקלם, רק נמסרו בעל־פה, ונשארו בסוד מאנשים שאינם מהוגנים. ע"כ.