רש"י ד"ה להריח בה, אבל עושה אתה במתכנתה, משלך, כדי למסרה לצבור. ע"כ. כלומר חיוב הכרת הוא דווקא על עשיית קטורת לעצמו כדי להריח בה, אבל אם עשאה כדי למוסרה לציבור - מותר. ולא ברור לי, לשם מה ימסרה לציבור. וראה רא"ם שהכוונה למוסרה להקדש להקטיר ממנה על המזבח הפנימי בכל יום. וראה "תורה תמימה" לפסוק לז (הערה עב) שכתב: טעם הדבר משום דעיקר האיסור הוא תכלית הדבר שעושין בה להריח להנאתו והוי כמו חלול קדשים, מה שאין כן המוסרה לצבור הוא כבוד קדשים, שמתכבד להוציא מעותיו לצרכי צבור בעבודת קודש. (פ' כי תשא תש"ס)
קריאה במקור
ברכת אשר על התורה · שמות · פרק 30 · פסוק 38
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Birkat Asher, Asher Vasertil, Jerusalem 2010-2012
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL01
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 997cd491a4f15892709ecc143a3430787c61302853f261dfa41e376d9db97425