רש"י ד"ה ואכליו עונו ישא, בנותר גמור הכתוב מדבר; ואינו ענוש כרת על הנשחט חוץ למקומו, שכבר מעטו הכתוב. וזהו בנותר גמור מדבר וכו'. לא מובן לי, למה רש"י חוזר על הקביעה "וזה בנותר גמור מדבר". מכל מקום כוונת רש"י לומר שמילת "ואכליו" שבפסוקנו אינה מוסבת על הפסוק הקודם, המדבר בשוחט על מנת לאכול חוץ למקומו (ראה ד"ה ואם האכל יאכל וגו'), אלא על האוכל נותר גמור, שכן מספר שמות (כט, לד) אנו לומדים בגזרה שווה ש"קודש" פירושו נותר גמור.
קריאה במקור
ברכת אשר על התורה · ויקרא · פרק 19 · פסוק 8
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ועוד קשה, הרי בד"ה הקודם אמר שהפסוק מדבר בנפסל משום מחשבת חוץ למקומו, וכיצד מגיע עתה לנותר? (פ' קדושים תשנ"ז)
ובעצם קשה לשון רש"י "בנותר גמור". כלום יש נותר שאינו גמור? אלא הכוונה לנותר שבמחשבה הנזכר בפסוק ז. כלומר האוכל בשר ששחיטתו היתה על דעת שיאכל חוץ לזמנו - אפילו אם אכלו בזמנו ענוש כרת (ראה רש"י זבחים כז ע"ב). (פ' אחרי־מות קדושים תשנ"ט)
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Birkat Asher, Asher Vasertil, Jerusalem 2010-2012
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL01
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 997cd491a4f15892709ecc143a3430787c61302853f261dfa41e376d9db97425