"לא תעולל... לא תגנֹבו... לא תעשק". על השינוי ללשון רבים כתב חזקוני: הוציאו בלשון רבים ללמדך כי הרואה ומחריש גם הוא גנב כמו בעל הגניבה. וכן אצל ראב"ע. וראה "משכיל לדוד" המבאר כי מקור לימודו של רש"י (אם גנבת, סופך לכחש, סופך לשקר, סופך להשבע לשקר) הוא בשינוי הלשון מיחיד לרבים. כלומר נאמר "לא תגנבו" בלשון רבים ללמד שדברים אלו שייכים בכל הגנבים, שכולם סופם לכחש, לשקר ולהשבע לשקר. (פ' אחרי־מות קדושים תשנ"ד)
קריאה במקור
ברכת אשר על התורה · ויקרא · פרק 19 · פסוק 10
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
רש"י ד"ה אני ה' אלהיכם, דיין להיפרע, ואיני גובה מכם אלא נפשות, שנאמר וכו'. וראה "שפתי חכמים" (אות ו). ואף־על־פי־כן קשה, למה נפשות, והרי אין אלה אלא לאוין? ועוד: כיצד משתמע עניין נפשות מן הפסוק שבמשלי? (פ' אחרי־מות קדושים תשמ"ח) וראה המשך הפסוק שם במשלי: "וקבע את קבעיהם נפש". כלומר עיקר הלימוד הוא מן הסיפא של הפסוק שאינו מצוטט. ויש דוגמאות רבות לכך ברש"י.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Birkat Asher, Asher Vasertil, Jerusalem 2010-2012
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL01
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 997cd491a4f15892709ecc143a3430787c61302853f261dfa41e376d9db97425