ברכת אשר על התורה · דברים · פרק 27 · פסוק 8

רש"י ד"ה באר היטב, בשבעים לשון. ע"כ. והוא על פי סוטה (לה ע"ב) שכתבו התורה על גבי אבנים בשבעים לשון למען ילמדו הגויים. וכל הענין כולו קצת קשה להבין: (א) האומות סירבו לקבל התורה מפי הגבורה (עבודה זרה ב ע"ב), ולמה זה יבואו להעתיקה? (ב) כיצד יַדעו שיש כאן תורה שאפשר להעתיקה? (ג) מה מביא את חז"ל לדרוש דרשה זו ולא להסתפק בפשוטו של מקרא, וכפי שמפרשים למשל רשב"ם או ראב"ע? (ד) וראה דברי בעל "תורה תמימה" (אות ו) שכתב: בשבעים לשון - המפרשים פירשו בטעם הדבר, כדי שיבינו כל האומות וידעו מה שכתוב בתורה, וכבר טרחו ועמלו המפרשים לפרש הדבר כפשוטו, שהיתה כל התורה כולה כתובה על האבנים מועתקת בשבעים לשון אשר זה דבר שלא ישוער, ולכן קרוב לומר דרק עשרת הדברות היו כתובים עליהם, וכסמך ראיה לדבר אפשר להסמיך מלשון "את דברי התורה", ואם היתה הכוונה על כל התורה, לא הוה ליה למימר "את דברי" אלא 'את התורה', וכמו בפרשת וילך "ויכתוב משה את התורה"... אמנם לולא דברי המפרשים היה אפשר לפרש הלשון בשבעים לשון לא כמו שרגילים לפרש בשבעים שפות, אלא כמו שפירשו בזוהר (ויקרא כ ע"א) מה שכתוב שהסנהדרין היו יודעין בשבעים לשון, ופירשו דאינון שבעים פנים לתורה, ובאמת שם מוכרח לפרש כן, דפשוטו לא יתכן, וגם הכא יתפרש כן, ויתבאר מאוד הלשון "באר היטב", שנתבארה התורה מכל פנים ומכל צד. ובאמת בלשון חז"ל רגיל לבא השם "לשון" במובן אופן ודרך, כמו 'לישנא בישא', 'לישנא קמא', 'לישנא בתרא', שפירושם: אופן רע, אופן ראשון ואופן השני, וכהנה הרבה. ע"כ. וזה שרש"י מביא דרשה זו, שמא גם זה שייך לנטייתו לדברים המופלאים? (פ' כי־תבוא תשמ"ח) הערת הרב פינחס דנינו שי': בשם רס"ג מובא שכתבו את התורה בקיצור כעין האזהרות שכתבו מוני המצוות. (עיין רמב"ן על אתר).