העמק דבר על ויקרא · פרק 27 · פסוק 27

ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך. מיירי במקדיש בכור טמאה שאינו פ״ח ומשום שכך היה המנהג להקדיש הראשון לגבוה כדי להצליח הגידולין מכאן ולהבא. וממילא למדנו במקדיש בהמה טמאה שאינה בכור. ויש להבין לשון ופדה שלא כמו בכל הפ׳ דכתיב וגאל ובאותו מקרא ג״כ כתיב ואם לא יגאל. ונראה דמשמעות ופדה הוא בשוויו וגאולה משמע בכ״ש. ומזה למד שמואל דהקדש שוה מנה שחלל על ש״פ מחולל. ולכתחלה דוקא בשוויו. דכך משמעות הכתוב ופדה בשוויו:

ואם לא יגאל. אפילו בשוה פרוטה:

ונמכר. לאחרים. ולמדנו דעיקר דין דשמואל קאי בבעלים וכמש״כ התוס׳ מנחות דע״ב ב׳ ד״ה ומתירין כו׳ א״נ דוקא בעלים הוא דיכול לפדות שוה מנה על ש״פ דאין סברא שיוכל כל א׳ לפדות הקדש חבירו שוה מנה על ש״פ ויקחנו לעצמו. וע״ע בחי׳ הר״ן ב״מ דנ״ז ב׳ :