כל חרם וגו׳. הדרשות ידוע. והרמב״ן העלה דבר נפלא שהמלך או סנה״ג אם החרימו את האדם יומת. וזה פלא. וכבר הארכנו בזה בהע״ש סימן קמ״ב אות ט׳. ונראה עפ״י הפשט כמש״כ בפ׳ משפטים עה״פ וכי יזיד איש וגו׳ שהמלך יכול להרוג את הרוצח בלי התראה וע״ז כתיב מעם מזבחי תקחנו למות. ואינו דומה למורד במלך שהמזבח קולטו. וכאן הוסיף המקרא שאם נחרם מן המלך שיהרגנו כל מוצאו בשביל רציחה שיכול המלך לגזור אזי לא יפדה מות יומת. וכבר יש להבין זה הדין מהא דכתיב מעם מזבחי תקחנו למות. מכש״כ שא״א לפדותו בכסף. מש״ה מפרש בגמרא בא״א. אבל פשט הכתוב כמש״כ:
קריאה במקור
העמק דבר על ויקרא · פרק 27 · פסוק 29
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sefer Torat Elohim, Vilna 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002095301
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: a58fe6837257e3cab259387bd3e0225a5573a8bea740a36f19c6d76076e1b07c