רב פנינים על משלי · פרק 10 · פסוק 3

ואשר הראה כי לא לחכמים לחם דע כי האמת הוא כי לא ירעיב ה' נפש צדיק להחסיר ממנו גם לקיום נפשו בו ואם תראה שיחסיר הוא להגן על הדור שעל ידי חסרונו הות בוגדים שבדורו יהדוף שלא תבא וכמאמרם ז"ל שיצאה בת קול ואמרה כל העולם נזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב של חרובין מערב שבת לע"ש שאחשוב שהכונה היא מה שכל העולם נזון בשבילו הוא בזכות מה שהוא די לו בקב וכו' שבזכות שמרעיב עצמו מגין בל ירעב דורו או יאמר מה שיחסר לחם לצדיקים וגם שיחסר מהם ממון להציל את נפשם אם יקרם אסון דע בני כי עיקר האדם הוא הנפש ואם ירעב גופם לא תרעב נפשם וטוב לו יעונה החומר ותשבע הנפש וזהו לא ירעיב ה' נפש צדיק ועל השנית כי אין להם על מה שיסמוכו בעת רעה כי הכסף אזל ותשורה אין להביא על כן אומר לך איזה טוב לגבר ילכד במצודה רעה ואימת מות תפול עליו כי ניתן גוו למכים וחייתו לממיתים ואחר כך יפדה נפשו בממונו או שלא ישמע קול נוגש יושב לבטח אין שטן ואין פגע רע בתחלתו הוי אומר כי על אחת כמה וכמה טובה כפולה זאת השנית והנני מודיעך כי הן זאת יעשה הוא יתברך לצדיק כי הות בוגדים המרעים ומציקים את האדם יהדוף מהצדיק בל יצרו אותו ואז טוב לו מהרשעים שהות בוגדים תבא עליהם ויגיעו עד שערי מות ויצטרכו לפזר אוצרות זהבם וינוכה שכר איזו מצות צדקה ועון בצעם על עצמותם: או יאמר כי הלא ידענו כי המלאכים הנעשים על ידי צדקות הצדיק הם המטיבים להם כנודע וגם הקטיגור הנברא על ידי רשעת הרשע הוא המיסרו כמד"א ותמוגנו ביד עונינו ואם כן אפוא איך לא יליצו פרקליטיו על הצדיק להטיב לו פה וגם לא טוב יהיה לרשע וקטיגורו אשר פעל ועשה יקטרג וידע לו כי דע אפוא בני כי מה' יצא הדבר לבלתי היטב אותו פה לבלתי הרעיב נפשו בצאתה ממנו כי אם היה מנכה אשמותיו אשר לא יעדרו מהצדיק אחרי מותו תרעב נפשו מלקבל טובה עד תום נקיון אשמותיו בגיהנם ולא ירעיב ה' נפש צדיק רק ייסרנו פה למען מיד בצאתה מלחמו יתב' תאכל לא כן הרשע כי המשחית אשר ברא בהעוותו לא ישחיתנו מיד לא מעצלות משחיתו הוא כי כל ישעו וכל חפץ למוגנו רק שהוא יתברך הות בוגדים הוא המשחית של הבוגדים אשר הוא קיים יהדוף הקב"ה אותו וידחנו עד מותו לרעתו ואז יעזבנו בידו: