רב פנינים על משלי · פרק 11 · פסוק 4

ואולי תאמר כי הלא נגד עיניך בוגדים בגדו בסלופי חמס ושוד וכל הון יקר ימצאו ולא בלבד ישוללו מליסרם רעתם כי אם גם בעת רעתם ויגיעו עד שערי מות ביד מלך ושרים או צריו ואויביו מבקשי נפשו ויפדה נפשו מידם כי ירבה שוחד מהון רב אשר קבץ בסלופיו ובגידותיו הנה כי נהפוך הוא ועל ידי עונו מצרה נחלץ על כן אמר דע אפוא כי לא יועיל הון ביום עברה אין צריך לומר ביום צרת מות כי אם גם ביום עברה שהיא קלה משאר סוגי קצף כי תדמה לצרה עוברת ולא בלבד שלא יציל לגמרי כי אם גם תועלת מה לא יועיל ואשר תראה שעל ידי הונו ניצל דע כי לא מההון נמשכה הצלתו רק וצדקה וכו' כי איזו צדקה עשה והיא הצילתו ואכל זכותו בעולם הזה ועונו מתעהו שיחשוב כי הונו הצילו. או יאמר לא יועיל וכו' והוא כי הנה יש יום עברה ויום פועל העברה כי זה דרכו יתברך כי על דברי עונות יקצוף האלהים ויגזור על איש להביא עליו רעה או מיתה ולא יביאנה ביום ההוא רק יאריך אולי יתקן ויקרע גזר דינו אמר כי לא יועיל הון אין צריך לומר ביום המות הוא יום בא אל הפועל הגזר דין כי אם אף ביום העברה שהוא קל ליתקן טרם יחמץ אך צדקה תציל גם ממות כי אף בהיותו כבר יום המות והיא עליה כבר תוכל להצילו ממנה וכעובדא דבת ר' עקיבא כי ביום המעותד למות הצילתה הצדקה.

(ג) או יאמר תומת וכו' לא יועיל וכו' כי הלא דרכו יתברך להרים מכשול מדרך עמו ואם כן מהראוי היה כי תומת ישרים תנחם להצילם מכל רעה וסלף הבוגדים ישדם ובעשותם להעשיר הסלף ישודדו על ידו וידעו כי יש אלהים שופטים בארץ ויהיה כן לכל הבוגדים ולא לקצתם:

(ד) לזה אמר הנה גם שלא יעשה כן הוא יתברך כפרסום הלז יעשה קרוב לו והחי יתן אל לבו כי הלא לא יועיל הון שמקבץ הבוגד ביום עברה וצדקה שעושה התם תצילנו ממות כהנהו עובדי דגמרא דבת ר' עקיבא ודשמואל ואבלט ומשם ילמדו להתרחק וסור מרע לעשות טוב וכי עושה רע רק רע בעיני ה' ושעיניו בנאמני ארץ להיטיב להם: