רב פנינים על משלי · פרק 11 · פסוק 3

ושמא תאמר הלא טוב יעשה כן הרב לכעוס על ישרים שטעו כאשר כעס משה על פקודי החיל שעל ידי כן שכח דין הכשר כלים כי אשר קצף היה למען הזהרם בל ישובו לכסלה או אם יהיו העושים שלא כהוגן אנשי בוגדות ויבגדו להכעיס ועליהם יכעוס הרב למען הוכיחם ליזהר להבא אל יעשה כן רק לאט להם כי אם מהסוג האחד גם שתוכיחם בנחת לא יוסיפו לחטוא כי הלא תומת ישרים תנחם ומעצמם יזהרו ואם הם בוגדים אותו סלף שיסלפו ויבגדו ישדם כי תיסרם רעתם ומתחת בגידתם תצמח קלקלתם ואז הם מעצמם יראו ויבושו ואל ישובו לכסלה גם שלא תוכיחם זולתי בנחת ולא בצער:

(ב) או יאמר כי יש יסבול מה שבזדון ידבר בו חבירו אך אם מהזדון יבא לקלון לחרף ולגדף כלכל לא יוכל אמר כי לא יבחן בעל חכמה אם לא שישמע גם קלונו וחרפתו ואינו משיב וזה אמר בא זדון להזיד איש על רעהו וגם ויבא קלון ועל זה וזה ואת צנועים הסובלים שתי אלה הבאים זו אחר זו תמצא החכמה באמת:

(ג) ושמא תאמר הלא זדון וקלון יסבול כי אין בדבר דררא דממונא אך מה יעשה הרואה בוגדים יבגדו בו כי נוחם יסתר מעיניו ולא יעצר כח מהתלהב ומקצוף על כן אומר לך כי תומת ישרים תנחם וכו' והוא מאמרם ז"ל כי הצדיקים לבם ברשותם שיש לאל יד כשרונם ותמימותם לכבוש את יצרם ולהטותו אל היושר וזהו תומת ישרים תנחם כלומר והנה את תומתך תנחך לסבול ויניחו את סלף בוגדים אשר בגדו בם שהסלף ישדם כי רעתם תיסרם ולא תושיע ידם למו: