רב פנינים על משלי · פרק 4 · פסוק 24

אחרי אמרו כי מכל משמר ינצור הלב כי ממנו תוצאות חיים והנה גם מנצירת הלשון והשפתים יצאו חיים כמאמר דוד אביו מי האיש החפץ חיים וכו' נצור לשונך וכו' על כן סמך גם זה ואמר שאחר משמר הלב ינצור פיו ולשונו ונשים לב אל כפל הכתוב ומלותיו השונות והענין ללמדנו דעת כי צריך האדם לקשט את עצמו בשני דברים א' להשמר מלדבר אשר לא טוב בפיו ובשפתיו על הזולת שני מלתת פתחון פה לזולתו בל ידברו עליו. והנה בזה יאמר איש הלא אשתמר מרכילות ולשון הרע כי אני אשלוט על עצמי אך לעשות שזולתי לא ידבר לזות שפתים עלי אי אפשר כי מי זה האיש יוכל להסיר לזות שפתים מעליו ומי לנו גדול ממשה ולא יכול להשמר כמז"ל על והביטו אחרי משה שדברו על חלקת צואריו שהיה שמן משל צבור וכן בפקודי המשכו שנתן חשבון על שומעו מליצני הדור מנדבת המשכן העשיר משה ע"כ אמר אמנם ידעתי כי כן כי אין הדברים שוים על כן אנכי מצוך כי לשמור עצמך מדבר על זולתך יכול תוכל בעצם ועל כן הסר לגמרי ממך עקשות פה אפי' מה שהוא עקשות בעלמא אך שאחרים בל ידברו בך איני אומר הסר לגמרי כי לא תוכל כי אם שלזות שפתים הרחק ממך ובזה הטיב אשר דבר בהחילו בלשון הסרה וצאתו בלשון הרחקה לומר על עצמך הלא תוכל להשתרר בעצם ולהסיר ממך עקשות פה הסרה גמורה אך בלזות שפתים מהזולת גם שלא תוכל להסירו בעצם לפחות הרחק ממך שתעשה באופן יהיה רחוק מאד שום פתחון פה לזולתך לדבר בך: