אין ספק כי השמחה יתרה מביאה לידי חטא וגורמת רעה וע"כ נרמז בתורה והיית אך שמח אך למעט וכמאמר איוב אולי חטאו בני כי מיד השטן מתערב שם ומחטיא ומקטרג אמנם אם לב האדם יודע וזוכר תמיד מרירות נפשו הוא טומאת אשמותיו אשר חטא על הנפש וטימאה אז ודאי גם כי ישמח לא תהיה שמחתו יתירה כי יגיל ברעדה ובכן לא יירא מפחד יתערב השטן בשמחתו וז"א לב יודע וכו' כי כשהלב יודע וזוכר מרירות הנוגע על נפשו הוא דאגת עונותיו אז בשמחתו לא יתערב הזר הידוע הוא שטן הוא יצר הרע להחטיאו ולערבב שמחתו כי הוא זר באמת כי בהיות ידיעה ומזכרת עון האדם על לבו תמיד אין לך תשובה גדולה הימנה ואיזה הדרך יתערב זר להחטיא או להזכיר עון ליתפס:
קריאה במקור
רב פנינים על משלי · פרק 14 · פסוק 10
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Rav Peninim, Warsaw 1876
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001268232&context=L&lang=iw_IL
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: d3d650f9480df7683357065cba083d1e7534b62e7de8feeebe50fadd63cb266f