רב פנינים על משלי · פרק 14 · פסוק 9

כי הלא בהתאחזו אנשים ברשעת מרמה אשר פעלו ויתפסו כגנבים אין להם בית מנוס והתנצלות זולתו לומר אך אוילים היינו ובורים ושלא במתכוין נעשתה התועבה אך איננו שוה רק בהאמר לפני הבלתי ישרים ומחפים על עושי עולה אך בין אוהבי היושר ישימו לאל מלתם ויגלו חרפתם באמור להם הלא מובן דרככם כי ערמה היתה וברצון עשיתן בכונה וזהו אוילים יליץ אשם כו' כי אמור שהם אוילים יליץ זה על אשם שעשו וזהו שלא אמר יליצו אך בהאמר בין ישרים יתגלה שהיה רצון וכונה ולא מעשה אוילים ובורות שלא במתכוין ועל כן טוב לפני אלהים ואדם יתרחק ממרמה שגם בפני בני אדם יאחז ויהיה לבוז ולחרפה ולקלס זולת העון:

או יאמר כי יש מתנצלים על מעשה הרעה אשר עשו ברצון באמרם שוגגים היינו בלי דעת ויש מודים על האמת ואומרים לא נכחד כי הנה פשענו ומרינו סלח נא לפשע עבדיך אמר כי גם שדרך ההתנצלות הנהוג הוא הראשון אין כשני לפני ישרי השכל כי אין התנצלות מתקבל כהודאת האמת וזהו אוילים וכו' לומר אמור אוילים היינו בלי דעת בשוגג יליץ על אשם הוא המזיד שאשום אשמו בו אך בין ישרים יליץ רצון כלומר אמור שרצון היה בכוונה ולא בשוגג: