רב פנינים על משלי · פרק 17 · פסוק 6

ארז"ל האבות עטרה לבנים דכתיב ותפארת בנים אבותם והבנים עטרה לאבות דכתיב עטרת זקנים בני בנים והנה ראיית היות הבנים עטרה לאבות הלא תהיה כי בכלל מאתים מנה שאם הבני בנים עטרה לזקנים כ"ש הבנים אך האבות עטרה לבנים אין הכתוב מזכיר רק תפארת אמנם הוקשה להם שמקביל אל החלוקה הראשונה הנה היה ראוי לומר ותפארת בני בנים זקנם וגם החלו בעטרת וצאתו בתפארת על כן פירשו הכתוב שעמנו שהבנים עטרה לאבות עד דור שלישי שאם הבן צדיק עטרה לאב ואם אין הבן צדיק רק בן הבן גם הוא עטרה לזקן כי בני בנים הרי הם כבנים וזהו עטרת זקנים בני בנים אך לא יתהפך שגם עד דור ג' יהיו האבות עטרה לבנים שאם האב צדיק יהיה עטרה לבן אך אם אין האב צדיק כי אם הזקן אינו עטרת לבן בנו והטעם כי לא תהיה תפארתו של איש מה שאבי אביו היה שלם כאשר בן הבן עטרה לזקן כי סוף סוף הוא ילדו וממנו יצא וגיל יגיל אבי צדיק וזהו ותפארת בנים אבותם לומר לא יתהפך שעטרת בני בנים זקהם כי הלא ותפארת בנים הוא אבותם בלבד אך לא זקנם ולכן למה שלא תהיה תפארתם של בנים רק האבות בלבד הוא לבדו תהיה עטרת ולא הזקן לכבדו גם היה אפשר לומר לדעתם כי אמרו ותפארת מוסיף העטרת הנז' והראשון נכון: ועל דרך הפשט יאמר כענין מאז"ל על אם תשקור לי ולניני ולנכדי עד כאן רחמי האב על הבן עד דור שלישי והנה זו רעה חולה ורבה היא על האדם כי האב אין צריך לומר שיתפאר אם יהיה לו בן חשוב כי אם גם יענדנו עטרות לראשו. ואת בן בנו להועילו ולרוממו אך הבן הן אמת שיתפאר באב אם חשוב הוא אך לא יענדנו עטרות לו להועילו כאשר אביו אליו ומה גם לזקנו כי ישליכנו אחרי גוו וז"א עטרת זקנים עד בני בנים אך לא יתהפך כי אם ותפארת בנים אבותם להתפאר בם בלבד אך לא להועילם ולרוממם כעטרה לראש ואף גם התפארת לא יגיע עד דור שלישי עד זקנו: