הנה קבלנו מרז"ל כי התורה תקרא תושיה על שמתשת כחו של אדם ופה יצדק לפי דרכנו שמדבר על חלק הבא בתשות כח אחר שיבקשנה ככסף וכמטמונים והענין כי בא לתת טעם בל נקשה על האמור כי הלא אחר שחלק הוא יתברך בבינה לכל א' חלקו בסיני למה זה יאחר עד יתחזק כ"כ בצדקות עד יבין יראת ה' כאשר כתבנו שהוא גדר אחרון מהכשרון וידוע כי אשר תפיג ידו אל הגדר ההוא לבקשה ככסף וכו' והבין יראת ה' על דרך המבואר כי הלא מכת ישרים יחשב הם הגדולים משבעה כתות שבג"ע ולמה מהחילו ללכת בתום ונפשו לא מטומאה לא ימציא לו כל חלקו וטוב טוב היה לעשות כן למען תגין התורה עליו מכל אורח רע כי היא המרחיקתו מן החטא על כן אמר יצפון וכו' לומר מה שיצפון וישמור הוא יתברך לישרים התושיה הוא חלק זה שהוא דעת אלהים הניתן אחר תשות רב שממתין עד יהיו ישרים ולא מהחילם בצדקות עם היותו מגן להולכי תם:
קריאה במקור
רב פנינים על משלי · פרק 2 · פסוק 7
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Rav Peninim, Warsaw 1876
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001268232&context=L&lang=iw_IL
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: d3d650f9480df7683357065cba083d1e7534b62e7de8feeebe50fadd63cb266f