רב פנינים על משלי · פרק 2 · פסוק 16

ראוי לשית לב ראשונה כי במה נחשב הדבר הזה בערך הקודם ההוא אמר כי התורה תכינהו להבין צדק ומשפט ומישרים ותצילנו אפילו ממה שאינו עון רק דרך רע בלבד וק"ו הדברים שתצילהו מעבירות חמורות כאלה מאשה זרה ונכריה וגם נשית לב אל כפל זרה ונכריה ואם הם שתים למה יצא בא' וגם אמרו אלהים לייחס אלהותו יתברך אל אשה זונה ולא אמר ברית ה' וגם נתבונן אם חלקות אמריה הוא בכתוב או על פה וכן אומרו ואת ברית ולא אמר וברית וגם מה בא ללמדנו שעוזבת אלוף וכו' ועוד למה יתלה הדופי להיותה כפוית טובה לבעלה כי דבר רק הוא בערך חומר העון ועוד שהיה לו להכביד בחומר עון האיש החוטא ולא בחומר ענשה באמרו כי שחה וכו' וכן מה יחש עונה כי שחה וכו' אל העון. אך אמנה הדבר נמשך אל הפסוק שאחריו למען תלך בדרך טובים וכו' שפי' ז"ל על לפנים משורת הדין והענין במה שנודע כי אין לך עבירה שקשה המתחיל בה לפרוש ממנה כעריות כי יצרו של אדם מחמדן ומה גם כי חלק מחמאות פיה עד בלי די ולו יצויר ישוב איש ממנה לא נדון תמשוך כשרותו עד יתנהג בחסידות אמר שלמה בחכמתו ראה נא כחה של תורה שאין צריך לומר שתצילך מאשה זרה ונכריה ומתק שפתיה אשר טעמת עד תפרוש הימנה כי אם גם עד תביאך ותטעך במדת חסידות וזהו להצילך וכו' עם היות שאמריה החליקה למשכך ברשתה וגם עם היות עבירה חמורה כי שחה אל מות וכו' ועכ"ז התורה תשיבך ותעלך גם עלה ממנה עד גדר עשותך לפנים מן השורה וזהו למען תלך בדרך טובים ומלת למען משמעה כדי שע"י כן תלך בדרך וכו' וכמו למען תדע למען אנסנו ורבים אין משפר וביאור הכתובים אמר להצילך מאשה זרה לך היא הבעולת בעל וגם מנכריה היא הארמית כי כל אחת מהן אמריה כלומר אמרים המיוחדים וצודקים לה החליקה: