רב פנינים על משלי · פרק 6 · פסוק 9

עד מתי וכו'. נמשך לבאר עצלות האדם ולהוכיחו עליו ולבא עד תכונת ביאורו נשימה לב אל החלו בשכיבה יצאתו בשינה ולא אמר עד מתי עצל תישן מתי תקום משנתך או עד מתי עצל תשכב מתי תקום ממשכבך ולא עוד אלא שאין הקימה מתיחסת אל השינה כ"א אל המשכב והתעוררות אל השינה כד"א כאיש אשר יעור משנתו והיל"ל תעור משנתך או תקום ממשכבך. אכן יש אנשים כי אחרי אשר יעורו משנתם על משכבם בלילות אף כי עברה שינה מעיניהם ותנומה מעפעפיהם לא ימושו מהתהפך לארבעת רבעיהם ומה גם בקור וחורף כי שם יחם להם ופרשו השמלה על לחייהם ינוחו על משכבותם סרוחים על ערשותם עד אור בקר יזרח שמש ואליהם יאמר עד מתי עצל תשכב כי מלבד השינה ומדי עוברה עודך שוכב בפאת מטה ובדמשק ערש עד השמש יצא על הארץ וע"כ נאמר תישן כי ידבר על השכיבה שאחר השינה לומר כי אחר אשר תעור משנתך אבד מנוס ממך ולא תוכל להתאנות כי השינה תקפתך כי הלא מדי עוברה עד מתי עצל תשכב על המשכב מתי יבא זמן שתקום משנתך שתהיה קימתך מהשינה תכופה וסמוכה אליה כאשר תעור מהשינה ולא שתתייחס קימתך אל המשכב אשר אתה קובע עתים להשתעשע אחר עבור שינה מעיניך: