רב פנינים על משלי · פרק 10 · פסוק 7

על כן כשתזכור את הצדיק למה שראוי לברכה ברכהו וזהו זכר צדיק לברכה אך את ברשעים אחר שיכירו האמת ואין לך רשע שלא יכיר כי טוב הצדיק רק שהחמס יכסה פיהם לכן לא תקללם שירקבו כי מי כתיב חוטאים חטאים כתיב אך תאמר שם רשעים ירקב מהעולם שיתמו העונות באופן שלא וזכר עוד שם רשעים כי אם יהיו כלם צדיקים כי אין לך רשע שלא יחפוץ היות צדיק ואשר נשתרש ברשע מעכבו כאמור בפסוק הקודם כי אומנות החמס מכסה פיהם מלברך צדיק וכעצת ברוריא לר' מאיר ובזה יתכן שלא אמר ושמות רשעים רק ושם שהוא על שם תואר רשעים:

(ו) או יאמר כי הלא אין צדיק בארץ ומה גם ת"ח שלא יהנה בצד מה מהבריות וה' עשה על כי בזכות מה שייטיבו עמו יזכו להתברך כענין כל העולם נזון בשביל חנינא בני אך רשעים לא יכירו זה שמתברכים מצדו ושראוי הוא אליו מה שיהנו אותו ואדרבה אומרים כי כסותו לבדה אשר יכסה בה משלהם חמס הוא בידו משל צבור וזהו ברכות באות לעולם בשביל ראש צדיק ופי רשעים כלומר נאם רשעים הוא שאומרים עליו יכסה חמס כלומר שאפי' מה שיכסה בו הוא חמס בידו מאת העם:

(ז) אך יוכר האמת אחרי מות כלם כי זכר צדיק שיזכרוהו לפניו יתברך לומר עשה למען פלו' אחרי מותו יהיה לברכה שיענם הוא יתברך ויריק להם ברכה אחר ששם רשעים כבר ירקב ואינם וישתחקו בגיהנם ועדיין בזכר הצדיק מתברך העולם כמאמר רז"ל שאומר ירקב חוזר אל עצמותיהן ויתכן יהיה הרקבון מה שאמרו חכמי האמת שבגיהנם נשכח שמם גם מהם עצמם: