שושנת העמקים על שיר השירים · פרק 4 · פסוק 1

הנך יפה וכו'. כהתימו יתברך לדבר אל בנות ירושלים בל ידחקו את ישראל בגלות טרם יכונו לגאול מאליהם והשיב אמריו למו על שאלתם הנמשכת מאמרו יתברך אל תשובת שאלת ישראל באומרם סוב דמה לך דודי לצבי וכו' שהוא ישיב ידמה כמאז במצרים לצבי וכו' למהר הגאולה עתה כמאז ואמר הנך יפה וכו' כלומר אל תדמי בנפשך שאת עתה כהיותך ביציאת מצרים שקראתיך בסיני רעיתי והיית ככלה בתוך חופת' כי הלא הנך יפה כשהיית רעיתי בסיני במ"ת וגם אח"כ אחר העוותך בעגל הנך יפה כי לא לך תתייחס מעשה העגל רק לערב רב וגם שקצת מישראל טעו גם הם אחר העגל אחר העשותו הנה הנם קלים שבעם שעינים להם ולא יראו באמת כי טח מראות עיניהם אך השלמים אשר ה' קורא אותם עיני העדה הנה היו כיונים הבלתי ממירים בת זוגם וזהו עיניך יונים שלא המירוני כיונה שלא תמיר בן זוגה וש"ת כי גם לעושי העגל יחשבו העינים שלהם שלא מיחו הגדולים ביד העושים וא"כ איפה מאי רבותייהו מינן שהיטבת חסדך עמהם להשרות שכינתך עליהם ולא תעשה כן עמנו גם עתה דע לך כי לא יאשמו על שלא מיחו ביד העושים ונאספו איש תוך אהלו וזהו מבעד לצמתך כפרש"י שהיא השבכה והקשורים כלו' עם היות שדרך העינים להיות מהשבכה ולחוץ ולא בתוכה ועיניך לא כן היו רק מבעד לצמתך שהוא תוך השבכה כפי' רש"י כי נאספו תוך אהליהם ולא יצאו לישע עמם לא יאשמו בעצם כי זה היה למה ששערך כעדר העזים שגלשו ונמרט כחן בהר הגלעד הם לבן ואחיו שתקעו אהליהם בהר הגלעד וידביקו את יעקב והתיש שם הוא יתברך כחן באמור אליו השמר לך מדבר עם יעקב מטוב וכו' ואלמלא כן היה עם לבבן לעקור את הכל כן היה שערך לבבם לעקור את ישראל ח"ו להכשילם או לאבד את כל המוחים בידם כאשר עשו לחור וזהו שערך שהם הערב רב הדומים לשער שהוא מותר ופסולת הגוף כן הם מותר ופסולת בישר' היו כעדר העזי' לבן ואחיו שגלשו מהר גלעד כי לבן ביקש לעקור את הכל לולא גלה אותם שם הוא יתברך והתיש כחם באמור אליו השמ' לך מדבר עם יעקב וכו' כן גם הערב רב היו מבקשים לעקור את כל הבא למחות ועד נאמן חור כמדובר באופן שלא היה לו דרך למחות כי כל אשר יקרב למחות היה מסתכן ובזה יתכן החילוק מן העיני' קודם לשער שלמעלה מהן כי ישבח מה שמעיקר הגוף ויגנה המותר: