שושנת העמקים על שיר השירים · פרק 3 · פסוק 11

צאנה וראינה וכו' הנה כתבנו למעלה כי בנות ירושלים הם כל בני המדינות שסביב ירושלים כי היא באמצע העולם ועד"ז יקראו בנות ציון כל יושבי ירושלים אשר סביב לציון המה כל ישראל או יהיו בנות ציון שלומי אמוני ישראל אשר נפשות' מלמעלה מבחינה מה שכנגד ציון היא הנקודה האמצעית כי א"י היא כנגד הארץ העליונה וזהו בנות ציון ויאמר הלא אמרתי לבנות ירושלים כי משכני על האנשים צדיקים ולא במשכן כי הצדיק הוא המשכן באמת והנה להביא ראיה לזה איך יד המצריים מפאת איכות נפשותם משגת ענין הראיה כי לא יעלו במקו' גדולים הם יש' ומה גם שלומי אמונים כשלמה ודומים לו וממנו לוקח ראיה כאשר יבא ע"כ להביא ראיה לזה עשה הוא יתברך כהופך מנגד בנות ירושלים לעומת השלמים ביש' הנקראים בנות ציון ועשה עצמו כמדבר עם נפשותם ואמר צאנה מגויותיכן אשר אתם בם יתעלו למעלה וראנה שם במלך שלמה בן דוד בעטרה וכו' שבכלל עטרות שבראשו כמאמרם ז"ל צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם הן מצות אשר פעל ועשה פה שמעטרות ומהדרות אותו שם ותסתכלו בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו את בת פרעה שהי' ביום שמחת לבו ביום חנוכת המזבח ששהה עם בת פרעה עד ד' שעות מלהתקרב שם התמיד ואז יסרתו אמו כמו שאז"ל שכפאתו על העמוד אמר מה ברי וכו' ואז קנה עטרה גדולה בסבלנות וקבלת התוכחת ההוא עם כל גדולתו ואין ספק שבזכות קבל' התוכח' ההוא נעשה פרקליט ועטר' בכל עטרו' הנעשות ע"י כל מצוה ומצוה כמדובר שעליהן נאמר ועטרותיהן בראשיהן נמצא כי היא תתייחס למעטר' אותו בעטרה ביום ההוא ולמה עשת' כן להכניעו ביום חתונתו וביום שמחת לבו וכדאי בזיון לעיני הרואים אך זה יורה כי גם שהוא יתברך צוה לעשות המקדש המעוז שהיה מתחנך אז לא הבית הוא העיקר כ"א השלמים אשר בם משרה הוא יתברך שכינתו ע"כ לא שתה לבה אל בושתו ביום שמחת החינוך כי אמרה מה בצע לו יתברך בית המקדש אם השלים שבישראל שהבית נכון עליו הוא עיקר השראת שכינה מיקל את ראשו ואיך תשרה שכינה והלאה ח"ו נמצא הכל מתבטל אם כן הרי מזה ראיה אל מאמרו יתברך לבנות ירושלים כי האפריון שעשה לו אינו מחמת המקום רק על עצי הלבנון הם הצדיקים אשר בקרבם השכינה שורה ואגבן תתפשט במקדש כמדובר: