ואמר ויואל משה לשבת את האיש. לפי שהיה האיש ההוא חכם מכל בני קדם. ולפי שהוא הכיר בחכמתו. רצה ברצון נפשו להתדבק אליו לראות חכמתו. ואולי ברוח קדשו הכיר בו שראוי לחסות תחת כנפי השכינה. ולכן רצה לשבת אצלו להחזירו למוטב. ולפי שיתרו ג"כ הכיר בחכמת משה ומעלתו. ויתן את צפורה בתו המיוחדת לו בענותנותה ובמעשיה. ואמר שהוליד בן וקרא שמו גרשם כי אמר גר הייתי. גר אנכי היל"ל. אבל רמז בדבריו כי בראשונה היה גר ועכשיו שמו אדון לביתו. כי השגחת השם עליו. וכן רמז בזה השם. על ישראל ועל צרותם וגלותם שהיו גרים בארץ אחרת. והשם עתיד להצילם כמו שהצילו. ולזה תמצא כי כשהוליך יתרו בתו ובניה. אמר אשר שם האחד גרשום ושם האחד אליעזר. להורות כי שם שמות בניו על רמז הגלות ועל הצלתם. כי באופן אחר הוא מיותר שם:
קריאה במקור
צרור המור על התורה · שמות · פרק 2 · פסוק 21
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Tzeror Hamor, Warsaw, 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002036048
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 08ffe44a9ee25f20140b59038ac0ff0329bcd099b4b6835d1d14de4640bd1e39