צרור המור על התורה · בראשית · פרק 17 · פסוק 7

ואתנה את בריתי ביני וביניך. שיהיה לך אות ה"א אחרונה של שמי. וזה האות יהיה ביני וביניך. כי המצא תמצא בשמי ובשמך. בענין שיהיה שמי בקרבך. וזהו והיה שמך אברהם. ובזה האות והפריתי אותך במאד מאד. ולפי שזה האות נראה שהיה נותן לאברהם לבדו. לזה אמר והקימותי את בריתי ביני וביניך ובין זרעך אחריך. כי זה האות יהיה בהם גם כן באופן שאהיה לך לאלהים ולזרעך אחריך. ולפי שזה האות היא נקראת ארץ חפץ ארץ החיים. אמר מיד ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך את כל ארץ כנען. ורמז בזה ג"כ שבברית מילה ישיגו עולם העליון שהוא ארץ החיים. כי בזה אנו דבקים בשם ה'. כאומרו ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם בארץ החיים. וזה שאמרו במדרש הנעלם על פסוק מי יעלה לנו השמימה. בר"ת מילה. ובסופי תיבות ה'. להורות כי במצות מילה אנו דבקים בשם ה' בסוד מילה ופריעה. לפי שבזה אנו שולחים את הזמורה מעלינו ואנו כורתים ממנו הערלה והקליפ'. בעבור בענין יקטרג עלינו הצורר הוא נחש הקדמוני אנו משימים בשעת המילה כלי עם עפר לתת שם הערלה. לקיים מה שנאמר אם רעב שונאך האכילהו לחם וכתיב ביה ונחש עפר לחמו. וכבר הארכתי בזה בספר צרור הכסף בהלכות מילה: