צרור המור על התורה · בראשית · פרק 17 · פסוק 9

ויאמר אלהים אל אברהם ואתה את בריתי תשמור. כלומר גם אתה שאתה מתחיל במצוה בריתי תשמור בשמחה. מיד כל הנמשכים אחריך יעשוה בשמחה וזהו אתה וזרעך אחריך לדורותם. ופי' הברית שהוא המול לכם כל זכר הנולדים לכם. וכן אתם ונמלתם את בשר ערלתכם. ופי' הזמן ובן שמנת ימים ימול לכם כל זכר. בענין שיעבור עליו יום שבת קדש. שנקרא גם כן אות ויתן לו כח. ובזה והיתה בריתי בבשרכם. וזה לרמוז על מעלת זאת המצוה. כי שאר מצות כמו תפלין וציצית הם זמניות. כי אחר שמסירים אותם נשארו ערומים מהם. אבל מצות מילה היא תמידית לפי שנשארת בבשר. וזהו והיתה בריתי בבשרכם. וזהו שאמרו רז"ל בשעה שנכנס דוד למרחץ מצא עצמו ערום בלי מצות. וכשנזכר על המילה שבבשרו אמר עליה שירה שנא' למנצח על השמינית על המילה שנתנה בשמיני. וזה לאות על מעלת מצוה זו שאע"פ שיהיה אדם ערום בלא מצות זאת המצוה תכסה ערותו. ואחר שמצוה זו היא גדולה. וכל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה הנפש ההיא מדה כנגד מדה. כי אחר שמצוה זו היא נקראת ארץ החיים. והיא קושרת הנפשות למעלה. אחר שזה אינו רוצה למול את עצמו עונשו הראוי לו הוא ונכרתה הנפש ההיא מעמיה את בריתי הפר: