צרור המור על התורה · בראשית · פרק 41 · פסוק 27

והתחיל לבאר בשני הרעב ואמר יהיו ז' שני הרעב. וראוי היה להתחיל בשבע כמו שהתחיל בחלום. אבל הכוונה שהתחיל בשני הרעב הוא להפחידו ולהחרידו כדי שישמע לדבריו. כי השבע איננה ראיה גמורה לדבריו. לפי שאין מרגישים אותו האנשים. אבל בשני הרעב ניכר הדבר כי כולם יראים וחרדים. ולכן אמר להלן ותחלנה ז' שני הרעב לבא כאשר אמר יוסף. לפי שאז ניכרת חכמתו. אבל בשני השבע לא אמר כן. וכן אמר בכאן הראה את פרעה כללו הוא רואה הרעב בעינו. ולכן קצר בשני השבע והאריך בשני הרעב. כדי שלא יאמר אחר עבור ז' שנים יהיה מה שיהיה. ולכן אמר וקמו כאלו קמו בחזקה ולא אמר ובאו. ועל השנות החלום בלילה אחת פעמים. להורות כי נכון דבר השבע מעם האלהים וממהר האלהים הרעב לעשותו. ועתה ירא פרעה. אחר שהראה השם יתברך אותך החלום הזה. ראוי לך לבקש עצה הראויה לדבר זה מהעת הזאת ולא תמתין לשנת הרעב. כי החכם עיניו בראשו לתקן הדבר בראשו ובתחלתו. כאומרם איזהו חכם הרואה את הנולד. ולכן עתה בעת הזאת יתקן מה שבידו לתקן. בענין שלא יפול טעות בהתחלות. והעצה היעוצה היא שלא יתנהג המלכות מנהיגים רבים אלא איש חכם ונבון יחידי. וזהו יסוד המלכות ומשתותו של עולם. ולכן אמר וישיתיהו על ארץ מצרים. ולא אמר וישימהו או יתנהו. אבל באופן אחר הוא חרבנו של עולם. כאומרו בפשע ארץ רבים שריה. וזה בענין שתהיה כל התבואה תחת ידו: