צרור המור על התורה · בראשית · פרק 41 · פסוק 15

ואמר חלום חלמתי ופותר אין אותו. להודיעו שבכל חכמי פרעה לא היה בהם מי שיוכל לפתור החלום. ואני שמעתי עליך שבשמיעה לבד בלי דבר אחר אתה פותרו. וזהו תשמע חלום. ולפי שאולי חשב פרעה שחכמתו היתה כחכמת החרטומים או החכמים. ענה לו ואמר בלעדי לא תחשוב דבר כזה. כי לא מחכמה דאית בי מכל חייא. כי זאת לא תקרא חכמה. אלא אלהים יענה את שלום פרעה כי הוא המשיב ברוח אלהין קדישין. ורמז לו בזה כי למלך מודיעין אותו דברי מלך ודברים גדולים. באלו הדברים אין יכולת ביד האדם להשיגם אלא מי ששם הדברים בפי. הוא יענה מה שראוי למלך דברי שלום ואמת. ואז סיפר לו פרעה החלום כמו שהזכירו בתחלה. ולפי שמצאו חכמים ז"ל שינוי מה בזה הסיפור מהראשון. כגון צנומות דלות שלא הזכיר בראשון. אמרו שפרעה היה רוצה לבדקו לראות אם ירגיש בדבריו מקום הטעות וכשראה שיוסף הרגיש בדבריו. ובפתרון לא הזכיר צנומות. וא"ל לא ראית צנומות. שאם ראית צנומות לא היתה תקומה ליושבי הארץ. א"ל אחרי הודיע אלהים אותך. אחרי היית ושמעת הדברים על בוריין מה שלא ראיתי אני. וכמו שכתבנו למעלה במלת ופרעה חולם כמו יוסף. לפי שזה החלום היה של יוסף. בשבלים הטובות אמר עולות וברעות צומחות. וזה שכל מה שעולה בזמן רב יורד בזמן מועט. כי בשנת בצורת בשנה אחת תשחת הארץ וכל אשר עליה. יותר ממה שירבה ויגדל בג' שני שבע:

וז"ש במדרש צומחות. איני אומר עולות אלא צומחות. רמז לו ששני רעב יצמחו אבל לא יעלו. וכן היה כיון שגמרו שתי שנים רעב ירד יעקב למצרים וכלה הרעב. וכן אמרו שם בשבע השבלים הבריאות. כשהוא מונה פרות ושבלים רעות לא אמרו שבע. אבל בטובות אמר שבע. לפי שלא גמרו שבע שני הרעב. אבל בשבע שגמרו ז' שני השבע אמר שבע. ד"א למה הזכיר הכתוב מנין פרות הרעות ומנין השבלים הדקות. לומר לך שכל מה שכנסו המצריים כל שבע שני השבע. כלו בשתי שנים מן הרעב. שנאמר ותתם השנה ההיא וגו' למה נמות לעיניך וגו'. ע"כ זה יורה על מה שכתבנו למעלה במלת צומחות. ואמר חלום פרעה אחד הוא. להורות על חכמתו ומוסרו הטוב שרצה לתת התנצלות בשביל החכמים. מה טעם לא ידעו הפתרון כאומרו ואומר אל החרטומים ואין מגיד לי. וההתנצלות הוא חלום פרעה אחד הוא. והחרטומים חשבו שהיו שני חלומות. אחר שיש הפרש בין פרות לשבלים. ופרעה עשה מהם שני חלומות. ואינו כי הכל חלום א'. ובכאן היה מקום לטעותם. ועוד התנצלות אחר כי את אשר האלהים עושה הגיד לפרעה. ואין זה חסרון בחוקם. כי אין אדם שליט ברוח לדעת דעת עליון. וזאת היתה התחכמות גדולה ביוסף לתת התנצלות בשביל החכמים. בענין שלא יקנאו בו ויסכימו כולם בגדולתו. ובזה היה מגדיל עצמו שהיה בו דעת עליון. וכן הודיע בזה לפרעה כי יש אלהים שופטים בארץ אשר כל המלכים והחכמים תחת ממשלתו. וכן רמז באומרו את אשר האלהים עושה גוזר ומקיים. הגיד לפרעה בחלומו זה. להודיע שהכל אפילו החלומות ופתרונם הוא מיד האלהים. ושהוא משגיח בשפלים. ע"כ אמר שני פעמים את אשר האלהים עושה הגיד והראה לפרעה: