צרור המור על התורה · בראשית · פרק 44 · פסוק 18

ויגש אליו יהודה. לפי שלמעלה דבר יהודה בשביל כל אחיו כאמרו מה נאמר לאדוני. בא לדבר עכשיו בשביל עצמו ובשביל ערבותו. וזהו ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני. כלומר בשבילי אני מדבר עכשיו. ולא בשביל אחי כמו שדברתי עד עכשיו. וזהו בי אדוני.

ואמר ויגש אליו יהודה. לפי שהוא אמר ואתם עלו לשלום אל אביכם. ונראה שבדיבור זה היה יוסף מתיאש מהם כמי שרוצה לילך. לזה אמר ויגש אליו יהודה לעכבו ולפייסו שלא ילך לו. ולזה א"ל בי אדוני מפיל אני תחנתי לפניך שאף על פי שתהיה נחפז ללכת אל בית המלך. תשמע דברי כי לא אטריח לך בדברים אלא בדבר אחד. וזהו ידבר נא עבדך דבר. ולפי שזה אינו מדרך מוסר שיעכב איש הדיוט למלך. לזה אמר ואל יחר אפך בעבדך. כי איני עושה זה לפי שאיני מעריך כבודך. כי כמוך כפרעה:

ואולי יאמר ויגש אליו. לפי שיהודה היה רוצה לדבר אליו דבר סתר ולהודיע אליו סוד העלילות הנרמזות בדבריו. ולא היה ראוי שישמעו אלו הדברים כולם כי אינו כבוד למלך. לז"א שנגש אליו לדבר באזניו ולומר לו דבר סתר לי אליך השר. וזהו ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני ולא לאזני אחר. ולפי שזה אינו מדרך המוסר שאיש הדיוט ירצה לדבר לאזני המלך שנראה שאינו מעריך כבודו. לזה אמר ואל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה:

ואולי יאמר ויגש אליו יהודה. לפי שיהודה היה מלך כמוהו. היה ראוי שהוא יגש לדבר אליו ולא אחר. וזהו ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני. כלומר עמי אדוני יש לך לדבר ולא עם הנער. כמאמרם ז"ל. אין מתקנאים אלא גבור בגבור. או יאמר בי אדוני העון ולא בנער. ולכן ידבר נא עבדך דבר אחד כי לא אטריח עליך. ואם יקרה שאטריח עליך בדברים רבים אל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה. ומדרך המלך לשמוע ולתת אוזן למדברים לפניו אחר ששואלים משפט. כאומרו מלך במשפט יעמיד ארץ. ר"ל שיושב על כסא המשפט ושומע ורואה דמעת העשוקים. אבל איש תרומות שמרים עצמו מהכסא ומהמשפט והולך לו ואינו שומע יהרסנה. כמו שאתה עשית כאומרך ואתם עלו לשלום. כמו שפוטר אותנו ואינו רוצה לשמוע ואין זה מדרך המלך. כאמרם ז"ל על פסוק קרוב ה' לכל קוראיו למלך שבא אחד וצעק לפניו והוא שומע. נתן קולות והוא שומע ולא השיב לו. אמרו לו עבדיו אין זה מדרך המלך. אמר להם אדם זה פעמים רבות אמרתי לו שישמע לדברי ולא רצה. ועכשיו איני רוצה לשמוע לו. וזהו לכל אשר יקראוהו באמת. ולכן אמר בכאן כי כמוך כפרעה ומדרך המלך לשמוע. וזה הדרך האחרון רמזו במדרש הנעלם ואמרו ויגש אליו יהודה. ז"ש הכתוב כי הנה המלכים נועדו יוסף ויהודה. עברו יחדיו יהודה ויוסף אתרגיזו כחדא. עשו אותו מלשון עברה. המה ראו כן תמהו כל העומדים שם וכו' זהו מה שאמרתי ויגש אליו יהודה נגש מלך במלך. וי"א ואל יחר אפך בעבדך שגנב הגביע. שאמרת עליו הוא יהיה לי עבד. ואל יחר אפך בעבדך להשגיח בדבר קטן כזה ואין זה מדרך המלכים. וזהו כי כמוך כפרעה. והוא דרך הלצה. וע"ד הפשט היה אומר זה כמי שמדבר לפני המלך בתחנונים וזהו בי אדוני. וכן המדבר לפני המלך אין לו להאריך. לזה ידבר נא עבדך דבר. וכן המדבר לפני המלך צריך שיבקש עת רצון. לז"א ואל יחר אפך בעבדך. אע"פ שאתה שרוי בכעס מענין הגביע:

ובמדרש הגלוי אמרו בי אדוני בי אתה מעביר עלינו. א"ר סימון כך א"ל אי אתה דן אותנו לא בדיני המלכות ולא בדיני שמים. בדיני מלכות מי שנמצא גנב נוטלים כל מה שבידו. ובדיני שמים משלם כפל שנאמר אם ימצא הגנב ישלם שנים. אם בדיני המלכות טול כל מה שבידינו. ואם בדינינו אנחנו נשלם הכפל. ד"א בי אתה מעביר עלינו. בנוהג שבעולם מי שלוקח עבד ומוצא אותו גנב מחזירו לאדונו. זה שנמצא גנב מבקש אתה לקנותו כעבד. ואל יחר אפך בעבדך א"ל יהודה אל יזוח דעתך עליך לומר היאך הדיוט זה מתוכח עמי שאני מלך. אל תכעוס עלי שאני גדול כמותך בארצי. הדא הוא דכתיב כי כמוך כפרעה. מה פרעה מלך ואתה שני לו. כך אבא מלך בארץ כנען ואני שני לו ע"כ: