צרור המור על התורה · שמות · פרק 18 · פסוק 14

ואמר מה הדבר הזה אשר אתה עושה לעם. כי זה טורח גדול להם וטורח גדול לך. שאתה יושב לבדך בלי מסייע. והוא השיב כי יבא אלי העם לדרוש אלהים ושפטתי בין איש ובין רעהו. והנה זאת התשובה אינה נעלמת. כי איש חכם היה יתרו וראה זה. והנה תשובת משה אינה מספקת. והעד תשובת יתרו. כי בראשונה א"ל מה הדבר הזה אשר אתה עושה. ועכשיו א"ל לא טוב הדבר אשר אתה עושה. כלומר כל זה ראיתי בחכמה. ועכ"ז לא טוב הדבר אשר אתה עושה. כי לא תקנת טורח העם וטורחך. וזהו נבול תבול וגו'. ולכן נאמר כי משה השיב כי היה מוכרח בזה. לפי שהיו לו דברים רבים לעשות מלבד המשפט. וזהו כי יבא אלי העם לדרוש אלהים בעד חוליהם ובעד צרכיהם. ואני צריך להתפלל עליהם ולתקן דבריהם. ועוד דבר שני בדבר המשפט. שבאים לפני בעלי הדינין ושפטתי בין איש ובין רעהו. ועוד דבר ג' כי בלא זה אני צריך להודיע להם חוקי האלהים ותורותיו להדריכם בדרך השלימות. ויתרו השיב עכ"ז לא תקנת כלום. כי נבול תבול. כי בענין אזהרת העם ושאלתם. זה דבר ראוי לך שתהיה מול האלהים להתפלל בעדם. וכן להישירם אל השלימות. והזהרת אתהם את החוקים ואת התורות. אבל בענין המשפט אין זה דבר ראוי לך. אלא שתחזה אנשי חיל מישראל ושמת אותם שרים עליהם לשופטם: והנכון אצלי כי יתרו לא שאל אלא בדבר המשפט. ומשה ג"כ לא השיבו אלא על דבר המשפט. ולכן אמר משה כי יבא אלי העם לדרוש אלהים כי יהיה להם דבר. והרצון בזה שמשה אמר כי בדבר המשפט היה לו לעשות ג' דברים שהשופט האמיתי יש לו לעשותם. הא' כשבאים לפניו הבעלי דינין הוא חייב לדונם. וזהו כי יבא אלי העם לדרוש אלהים. כלומר לתבוע דין כמו אלהים לא תקלל. ועוד שנית כי יהיה להם דבר בא אלי. והרצון בזה כי השופט אין די לו שישמע וישפוט בין הבאים לפניו. אבל צריך ג"כ לדרוש ולחקור אחר הדברים הנעשים בעיר שלא כהוגן. ואע"פ שלא יבואו לפניו לבקש דין עליהם. אלא שיצא קול בעיר והדבר נשמע בין אנשי העיר עד שהדברים נודעים מצד עצמם. אבל השופט הוא חייב לחקור הדבר כיצד היה. ולעשות דין ולבער הרע מקרבם. וזהו כי יהיה להם דבר בא אלי. הדבר מצד עצמו בא אלי. וצריך אני לשפוט בין איש ובין רעהו. ולכן נאמר בחזקיה והוכן בחסד כסא וגו' שופט ודורש משפט. שופט זה משמע בין איש ובין רעהו. דורש משפט שהוא מעצמו דורש דבר המשפט אע"פ שלא יבואו לפניו. וזהו כי יהיה להם דבר בא אלי:

וי"א כי פירושו כי יהיה להם דבר בא אלי. אחד מהבעלי דינין. אבל אני איני שומע לו עד שיבא חבירו. ואז ושפטתי בין איש ובין רעהו ביחד. לפי שזה בכלל מדבר שקר תרחק. ועוד דבר שלישי והודעתי את חקי האלהים ואת תורותיו. כי אני צריך להודיע לבעלי הדין מהיכן דנתי אותם. וזה כעין שאמרו הראוני מהיכן דנתוני. וזהו והודעתי את חוקי האלהים. שהם חוקי המשפט והדין ומה טעם להם. ויתרו השיב עכ"ז לא תקנת כלום כי נבול תבול. לכן שמע בקולי איעצך בדבר המשפט הראוי לך לעשות. ואמר עתה. כלומר ידעתי כי הש"י ידריכך ויתן לך עצה. אבל עתה ביני וביני שמע בקולי. אע"פ שאיני ראוי לתת לך עצה. ויהי אלהים עמך. כלומר ידעתי כי הש"י יסכים על ידי. או ויהי אלהים עמך. בזמן העתיד. היה אתה לעם מול האלהים. כלומר האלהים בשמים ואתה על הארץ. ולכן היה אתה לעם במקום האלהים ונגדו. והבאת את הדברים הגדולים אל האלהים. ואח"כ והזהרת אתהם. או היה אתה לעם נגד האלהים שהם הדיינים. כלומר שתעמוד מנגד ולא תתרחק מהם. והבאת אתה את הדברים אל הדיינים ותמסור להם כל דבר המשפט. והזהרת אתהם. אל הדיינים את החוקים ואת התורות. החקים הם הדינים בלי טעם. כדאמרינן שוינהו רבנן כהלכתא בלא טעמא. כדין מעמד שלשתן והעושה בית חתנות לבנו קנה. והתורות הם דרכי המשפט שיש להם טעם. והודעת להם את הדרך ילכו בה. בדרכי המשפט. ואת המעשה אשר יעשון. כאומרו כי אם עשות משפט וצדק. באופן שהערך שהשם יתברך שומר עמך. שהוא מצוה לך ואתה מצוה את ישראל. זה הערך בעצמו תשמור עם ישראל. שתהיה אתה מצוה לדיינים והדיינים יצוו וישפטו את ישראל. וזהו היה אתה לעם מול האלהים. ולפי שלא כל האנשים ראוים לדון. ואתה תחזה בחזיון ובחכמה. מכל העם אנשי חיל וראוים לעשות משפט. והיה כל הדבר הגדול יביאו אליך. בבחינת אלהים. וכל הדבר הקטון ישפטו הם. וזה פי' מה שאמר היה אתה לעם מול האלהים. ובזה הכל מתוקן להסיר הטורח מעליך ומעל העם. וזהו וצוך אלהים ויכלת עמוד וגם כל העם וגו' יבא בשלום בלי טורח: