צרור המור על התורה · דברים · פרק 32 · פסוק 5

ואמר שחת לו לא בניו מומם. על דרך אם צדקת מה תתן לו ורבו פשעיך מה תעשה בו. ועל דרך שאמרו מה איכפת ליה להקב"ה בין שוחט מן הצואר בין שוחט מן העורף וכו'. וזהו שחת לו. כלומר אם הם רעים וחטאים. לעצמם עושים הרע ולא לשם. וזהו שחת לו בתמיה. לא בניו מומם. המות והרע הוא לבניו. שהם דור עקש ופתלתול. או שיאמר שחת לו לא בניו מומם. לפי שידוע שאם האב מוליד בן רשע כל העולם אומרים משורש נחש יצא צפע. לומר שמצד האב בא לו זה הרע. וכן אם הוא טוב כאומרו אברהם הוליד את יצחק. ולכן כשהם טובים אומר בני בכורי ישראל וכן בנים אתם לה' אלהיכם. וכשהם רעים ג"כ אומר בנים סכלים המה כמוזכר בקידושין. וכן בכאן ח"ו אולי יאמרו כי זה הרע בא להם מצד האב האמיתי שהוא השם. לזה אמר שאינו כן. אלא מצד עצמם. וזהו שחת לו לא בניו מומם. כלומר זאת ההשחתה אינה מצד עצמם. אלא מצד היותם בניו של הקב"ה בא להם זה. לזה אמר לא בניו מומם. לא מצד היותם בניו. אלא מצד היות דור עקש ופתלתול. וא"ת שזה בא להם מצד השם. הלה' תגמלו זאת. כלומר זהו הגמול שאתם עושים לשם על טובות גמלכם. כי בודאי בזה אתם כפויי טובה. וזהו עם נבל ולא חכם. כלומר שנפלו מהם כל הטובות שעשה להם ואין זוכרים אותם. ואומר שהשם לא עשה להם טובה. וזהו אמר נבל בלבו אין אלהים. משגיח ועושה טוב. ובזה השחיתו התעיבו עלילות ומעשה השם. ואומרים אין עושה טוב. ובזה הם כופרים בה' אחד. וזהו אין גם אחד. אחר שידוע שהשם טוב ומטיב ועושה טובות הרבה ורע מעט. וזה בסבת העונות ולא מצדו. וזהו מפי עליון לא תצא הרעות והטוב. וזה שאמר איוב לאשתו כדבר אחת הנבלות תדברי וגו'. לפי שהיא כשראתה הרעות הבאות עליו אמרה ברך אלהים ומות. לרמוז שיכפור בטובות האל ויאמר אין גם אחד. לזה השיב לה כדבר אחת הנבלות תדברי. שנובלים עליהם וטובם מהן. ואין זוכרים טובות השם שהוא מטיב עמהם טובות הרבה ורע מעט. וזהו גם את הטוב נקבל. כלומר ריבוי הטובות נקבל. וזהו מלת גם בראשונה שהוא לשון ריבוי. ואת הרע המועט לא נקבל. כי אלו הרעות כולם הם כמו רע מועט. בערך הטובות הגדולות שעשה עמנו: